כשהכרתי את גיא, לא הבנתי על מה כולם מדברים.

נכון שראיתי בו משהו מיוחד, אבל לא יותר מזה. אולי קצת פוזר יתר על עמידה עם קצת תסמינות של הידיד ההומו. נו, הזה שנדבק לאנשים ולבנות ואז הולך מהר. ילד כיפים כזה. כשהכרתי אותו, לא ממש הכרתי אותו. הוא אחד שבא והולך. הוא דיבר איתי קצת, היה מאוד מנומס, שאל מה נשמע, מה קורה, התעניין קצת, סיפר קצת, צחק קצת, הרצה קצת, ואז בחדות קפץ למקום אחר. אין לך מושג מה הוא חושב עליך ואין לך מושג אם הוא שיקר לך כל השיחה. אין לך מושג אם באמת עניין אותו ואין לך מושג אם הוא ככה גם עם אנשים אחרים. גם כשמדברים עליו, כל אחד אומר דברים שונים, עד שזה ממש נראה לא הגיוני.

גיא היה שמח ועצוב במצבים לא ברורים במיוחד. פעם ראיתי את גיא יושב באיזה מקום עם נוף יפה, ועליו איזה כוסית, והם צוחקים ומתנשקים ונהנים. ואחרי שהיא הלכה, הוא נשאר שם, עישן איזו סיגריה, ונראה עצוב. כשהוא קיבל ציון טוב בלשון, הוא היה שמח, וכשקיבל עוד אחד, היה עצוב. אם שאלתי את גיא משהו על זה, הוא אמר שהוא לא באמת יודע מה הולך איתו. חלק היו מפרשים את זה כפוזה, אבל לי זה נראה כמו משהו אחר. לא יודע בדיוק מה.

לגיא היו כל מני בעיות כאלה בגוף. הרופאים אמרו לו שזה בגלל שמעשן ושותה יותר מדי. "קול", הוא אומר ומחייך אליהם. כשהוא מחייך, הוא לא נראה כאילו מזייף, הוא נראה כאילו הוא מאושר. פעם אחת ישבתי עם גיא. זה לא קורה הרבה עם גיא, כי הוא בא והולך, אבל יום אחד הוא בדיוק ישב והסתכל לשמיים בערב, וכשדיברתי איתו הוא נשאר. הוא באמת עישן הרבה, רק מלשבת לידו היה טעם של סיגריה בפה, טעם מסריח וגועלי. מעניין הבנות סובלות את זה. גיא אומר שהמשפט ששואלים אותו הכי הרבה הוא "מה יהיה?", והוא תמיד התעצבן מזה. "זה דיי מגעיל", הוא אמר, וציחקק, "אבל גם דיי משעשע". גיא טוען שהוא מעשן כי הוא אוהב לראות את עצמו מתפרק. הוא אומר, שלראות משהו יפה נשרף זה מדהים. הרי לבנות משהו בכוונה שיהרס, זה כמו לאכול ארוחת ערב. עשיה מסיבה. אתה לומד בשביל הציון, אתה אוכל בשביל לחיות, אתה הולך כי אתה צריך להגיע לאנשהו. אבל כשמשהו יפה נהרס, אין סיבה. היופי כולו הופך לעשן ומתפרק לך בפנים, ובלי סיבה, בלי אף סיבה, זה מדהים.

גיא התפלל שתיפול פצצה ענקית על הנוף היפה. הוא התחנן שהמנכ"ל של הבצפר המזדיין יפשוט את הרגל. הוא התחנן שהכי חנון שיש ייטעה בכל השאלות במבחן. הוא לא רצה את זה בגלל שהיה רשע או בגלל שרצה שאנשים ייסבלו, הוא לא רצה את זה בשביל פוזה של קשוח. הוא לא רוצה את זה בשביל סיפוק עצמי. הוא פשוט רצה את זה. עשיה. עשיה בלי סיבה. עשיה לשם העשיה. גיא טוען שאדם זה דבר יפה. פטתי, מפגר, חסר טעם, אמנם, אך יפה. וכשאדם עושה משהו בשביל לפרק את עצמו, היפה עולה באש. כמו בקבוק פלסטיק במדורה, שנמס לו לאט לאט, מעלה עשן שחור. אנשים זורקים בקבוקים ומסתכלים עליהם נשרפים. למה? סתם. בלי שום סיבה בעולם.

גיא לא למד כמעט. הוא אמר שהוא תמיד עושה את מה שנראה לו, בלי למצוא אם זה נכון או לא, וללמוד, ממש לא נראה לו נכון. כששאלתי את גיא למה, הוא אמר שאין סיבה. פעם אחת כשהסתובבתי עם גיא הוא עצר אותי לשניה. "חכה פה, הוא אמר", ולקח מקל גדול מהרצפה. הוא רץ לקיוסק, ודפק בזכוכיות. הוא לא דפק באחת, בשביל חור, אלא כיסח אותה לגמרי. הוא נכנס, כתב משהו על נייר, ושנינו ברחנו מקולות האזעקה כמו מטורפים. הוא כתב שם על דף "יום יפה וסליחה". כששאלתי אותו אם כל הדבר הזה לא נראה לו מפגר, הוא אמר לי שאין לו מושג מזה מפגר. נו, אתה יודע, אי ניצול פוטנציאל, גרימת נזק בלתי הפיך, חיים רעים יותר, אני אומר כשאנחנו יושבים מול הנוף היפה שוב. הוא ציחקק. "תגיד", הוא אומר ולוקח שאכטה, "לא נראה לך טיפה יותר מוזר שכל העולם מגדיר 'טוב' אותו דבר?". הוא המשיך לצחקק.

יום אחד, נכנס המורה בעיניים בוכות. אחרי כמה זמן של שטיקה הוא התחיל לבכות. הוא סיפר שגיא מת והכל, ולא ממש היה יכול לספר למה. אחרכך התברר שגיא שדד בנק. הוא פרץ כספת של איזה ראש המשטרה או משהו כזה, אז לא הייתה בעיה לתת הוראה לירות לו בראש. להלוויה של גיא באתי עם חולצה של חמור מפליץ על פסנתר. כששאלו אותי למה באתי עם זה, אמרתי שאין סיבה מיוחדת. אין סיבה בכלל.

עד היום אני לא יודע אם אני מסכים עם גיא ועם התפיסות שלו. חלק אומרים שהוא פסיכופת וחלק שהוא גאון. גיא תמיד היה הכי שמח בעולם, והכל עצוב בעולם. על גיא תמיד מדברים, ולא יודעים מה לומר, כי כל מה שיגידו, זה לא באמת יהיה מדוייק.

כשהכרתי את גיא, ראיתי ילד אחר. ילד מנומס ונחמד, אולי קצת יותר מדי.

ילד שבא והולך, שעושה דברים בשביל שייתעניינו בו, שייסתכלו עלי.

את גיא בחיים לא ידעתי להגדיר, או להסביר עליו משהו באמת, הוא פשוט היה. היה והלך. הוא תמיד היה והלך.

כששאלו את גיא מה יהיה, זה לא עניין אותו. זה לא היה רלוונטי.

כשהכרתי את גיא ראיתי ילד אחר, ראיתי עוד ילד, קצת פוזר, ידיד הומו שאי אפשר לסמוך עליו.

אם תשאלו אותי למה חשבתי דווקא את זה, תיהיה לי רק תשובה אחת בשבילכם.

"בלי סיבה מיוחדת.

בלי שום סיבה בכלל."

וחלק בטח ייסתכלו עלי לרגע.

"תגיד לי, מה יהיה איתך?"

~הולדר.