"אני צף בים", הוא אמר.

הוא באמת היה ילד חמוד, לא כמו כל ילד שכל אישה אומרת שהוא חמוד. הוא באמת היה ילד חכם. "ים של אנשים שלכל אחד יש מגבלה כלשהי. לחלק אין איבר בגוף, כמו רגל או יד. חלק לא שמים לב שהם בים בכלל, ולחלק פשוט לא איכפת". אני חייב להודות שבהתחלה גם לי כל העניין הזה עם הפסיכולוג באמת לא נראה, אבל מאז שמאיה נפטרה, הוא נראה דיי שונה. זה לא קשור רק לעובדה שפתאום הוא התחיל לשנוא אותי. "בים הזה", שאל הפסיכולוג הזה, "אתה רואה מישהו שאתה מכיר?". הילד הזה, הוא חשב, ואחרי כמה זמן אמר שהוא רואה את מאיה שם. למאיה יש מגבלה גדולה מאוד, בניגוד לאחרים.

מאיה הייתה אישתי, לפני שנפטרה. כשהייתה צעירה מאוד, התחתנה עם בחור אחד והם ילדו את רון, אבל אז התגרשו ואחרי כמה שנים אני התחתנתי איתה. אהבתי אותה מאוד, וגם את רון אני אוהב, אבל הבעיה שהוא לא מחבב אותי בכלל. האבא שלו כבר מזמן לא בארץ, הוא התחיל להמר ולהסתמם והכל, אז רון נשאר לגור איתי. כשמאיה נפטרה, רון נראה כאילו לא איכפת לו בכלל. הוא לא בכה, לא דיבר על זה, והיה רגיל לחלוטין. אבל עכשיו, בערך שנה אחרי מה שקרה, הוא התחיל לחלום חלומות מוזרים מאוד שקשורים אליה. הוא קם כל לילה מפוחד ופחד ללכת לישון לבד. שום דבר לא עזר, אז ניסיתי לקחת אותו לפסיכולוג הזה. הוא אמר שקודם כל צריך לעשות איתי פגישה לבד. בפגישה אמרתי לו שהמצב עם רון קשה, ושהוא לא סובל אותי כלכך למרות שאני אוהב אותו. הוא הנהן כל השיחה, אבל היה אפשר לראות שהוא באמת מקשיב.

הפסיכולוג בעיקר אמר שאני צריך להראות לו כאילו אני כמו אבא בשבילו, כדי למלא את המקום החסר. יום אחד, בארוחת הערב, רון התיישב כשהייתה שתיקה ארוכה סביב השולחן, ואחרי כמה דקות הוא הסתכל עליי במבט מוזר כזה. "תגיד," הוא שאל, "למה התחתנת עם אמא?". אני חייכתי ככה, כי זה דיי הצחיק אותי השאלה הזאת. זה דיי הצחיק אותי, כי ילדים הם כלכך חכמים. ילדים קטנים יכולים לשאול אותך שאלות כאלה שאתה בחיים אל תשאל בגלל שזה כלכך ברור לך, אבל אם אתה חושב על זה, הם כלכך צודקים. למה אנשים מתחתנים בכלל? אי אפשר ליהיות בייחד בלי לעשות טקס עם טבעת ואוכל? הרי הייתם גם ככה כמה שנים בייחד, זה באמת משנה אם עכשיו הכרזתם על זה שאתם בייחד כל הזמן? כאילו שבועיים לפני החתונה הייתם סתם כמה שנים בייחד וגרים באותו בית, לא יודעים כמה זמן תישארו, וסתם ככה, חיים בייחד ושוכבים מדי פעם. אבל כשהוא שאל אותי לא היה לי זמן לחשוב על כל זה.

"כי אהבתי אותה מאוד", אמרתי. זאת תשובה דיי נוראית, אם חושבים על זה. הוא החזיר את המבט לצלחת במבט דיי מדוכא. הוא שיחק ככה בחביטה שהכנתי. הוא נראה כאילו באמת משהו לא בסדר, ואני כבר התחלתי לדאוג. תמיד יש את הקטע הזה של השתיקה שבה אתה פשוט יודע שמשהו רע עומד לקרות, סתם ככה. הוא הרים קצת את הראש. "ומה איתי?", הוא שאל. "מה זאת אומרת מה איתך?", שאלתי. באמת שלא ממש הבנתי למה מתכוון. "כשאתה מתחתן עם אמא שלי, אתה לא עובר לגור רק איתה, אתה הופך ליהיות אבא שלי". הוא שיחק עוד קצת בחביטה. "אבל אני מניח שזה בסדר, גם את האבא הקודם לא בחרתי". הוא קם לאט לאט והלך לחדר שלו.

הפסיכולוג הזה, התחיל לשאול אותו המון שאלות שלא קשורות לכלום. אבל אחרי כמה פגישות השכיב אותו על הספה ואמר לו לתאר חלומות. חלק מהחלומות היו מטורפים לגמרי, וחולניים. וחלק היו סתם כאלה, עוד חלומות. למשל, פעם הוא חלם ששדה לוקחת אותו הבייתה, מגרה אותו ומשכנעת אותו להתפשט, ואז מפוצצת לו את הבייצים ודברים כאלה, ותמיד היו בחלומות את אמא שלו, את מאיה. לא האמנתי שהילד הקטן הזה יכול לחלום דברים כאלה.

פעם אחת הוא אמר שהוא צף בים. בים שלכל אחד יש מגבלה, לחלק אין איבר בגוף, חלק לא שמים לב שהם בים בכלל, ולחלק פשוט לא איכפת. "בים הזה", שאל הפסיכולוג הזה, "אתה רואה מישהו שאתה מכיר?". הילד הזה, הוא חשב, ואחרי כמה זמן אמר שהוא רואה את מאיה שם. הוא ראה את מאיה, איתי. שנינו עומדים על סלע מוגן, ומתנשקים, ולא רואים שהוא טובע. ואז, אחרי שאני מנשק אותה, היא מתה לי בידיים, ואני צוחק. אחרכך, אני לובש את הבגדים שלה, ושוחה לעבר רון, כשאני צועק שעכשיו הוא שלי.

קמתי מהכיסא וחיבקתי את רון. "אתה יודע למה התחתנתי עם אמא שלך?", לחשתי לו באוזן, "כי חשבתי שאני יכול להפוך אותה למאושרת, ועם אמא מאושרת, גם הילד שלה יהיה מאושר. אתה כמו הבן שלי, אתה הבן שלי". רון התחיל קצת לבכות. "חשבת. אבל עובדה שאחרי שהתחתנתם, ורבתם כמה פעמים, היא לא מתה בגלל שנדרסה או בגלל שנפלה ממש חזק. היא הרגה את עצמה, בכוונה". הוא אמר ובאמת התחיל לבכות. "בגללך אין לי אמא.", הוא אמר. אני לא ידעתי מה לענות לו, רק חיבקתי אותו שם עוד כמה זמן.

"אתה לא נראה לי אדם רע", הוא אמר,

"ואולי אני גם אוהב אותך בהמשך או משהו,

אבל אתה לעולם לא תיהיה אבא שלי.

מה שלא קרה,

כנראה שבחיים כבר לא ייקרה."

~הולדר.