פעם כשראית ממתק, זה היה סוף העולם.

כשהיה לך אחד, הכל היה מושלם.

טעים לך, וזה מה שאתה צריך כדי ליהיות הכי מאושר בעולם.

עכשיו כשאתה רואה ממתק, אתה יודע שהוא לא כלכך בריא.

אתה יודע שכאלה אתה יכול להשיג בשפע, בכל זמן, אלא אם כן אתה עני.

יש דברים הרבה יותר מורכבים, ממתק, נו באמת, זה מה שחשוב בחיים?

פעם כשהייתה לך חברה ראשונה, היא הייתה הכל בשבילך.

סוף סוף יש אישה שאשכרה איכפת לך ממנה, ולה ממך.

אתם מתנשקים במקום רומנטי עם הרבה כוכבים, ומה עוד צריך בחיים?

עכשיו כשאתה עם בחורה, ואתם שוכבים בפגישה הראשונה, זה דיי מדכא.

אתה יודע שלא תדברו אחרי היום, ושהיא סתם עוד בחורה. לפחות שק הבייצים שלך כבר לא מלא.

העולם הוא כמו ים, ובנות הן כמו דגים. ההיא או הזאת, זה לא כלכך משנה.

פעם כל בוקר היה יום חדש. כשראית את השמש היה עליך חיוך, היה מצברוח טוב.

היית משחק לך בדשא עם חברים, משחקים תופסת ומחבואים, או כדורגל במגרש ברחוב.

אתם משחקים, מזיעים ונהנים, ועוד לפני שהמשחק נגמר אתה רוצה לשחק בו שוב.

היום משחקים זה לא בשבילך, אתה כבר לא אחד מהילדים הקטנים.

אי אפשר להזיע יותר מדי עם החליפה, ואיך תשיג ככה נשים?

וגם מה יעזרו לך בכלל משחקים? זה ביזבוז זמן ענק. וגם הבני זונות יקרים.

פעם היית תמים. הייתה ילד חמוד, שתכלס, לא מבין כלום בחיים, ורק לומד לחיות.

היום אתה איש מבין, מבוגר ואחראי. שפתאום עצוב ומדוכא כלכך, ולא רוצה לחיות.

הנאה, אהבה, כיף. היום אתה מבין שאין לזה הגדרה.

כמו כל דבר פילוסופי, לשאלה "מזה כיף", אין שום תשובה.

היום אתה מבין שהכל פסיכולוגי. היום אתה מבין שהנאה תלויה בגישה.

היום אתה יודע שאם אתה מאמין שהכל טוב, הכל באמת יהיה נפלא.

אבל היום אתה רואה שאתה עצוב ומדוכא, דיי הרבה, בלי סיבה.

ושאולי התקופה של פעם, הייתה תקופה יותר טובה.

~הולדר.

בדרך כלל אני לא מפרסם שירים בבלוג, אבל את זה החלטתי שכן.

תהנו