נער אחד איחר לשיעור.

הוא תמיד מאחר. הוא אוהב לקחת את הזמן. כשהוא ממהר לאנשהו, הוא מרגיש ממש לא טוב עם עצמו. הוא קם בבוקר מהמיטה, ומסתכל מהחלון כמה דקות. כאילו בכוונה ליהיות איטי, אבל זה עושה לו מצברוח טוב באמת. הוא הולך להתקלח ומצחצח שיניים, והכל לאט לאט. לפעמים הוא מגיע בזמן לבצפר ולפעמים לא, אבל כשהוא שומע את הצילצול, הוא מתחיל לפסוע לכיוון הכיתה. אף פעם לא רץ, ואין לו הבעה כזאת מוזרה על הפנים. זה עושה לו טוב. הוא שונא את כולם כי הם כל הזמן מטיפים לו, או חושבים שהוא איטי בשביל פוזה או משהו כזה. זה עצבן אותו. הוא שנא כמעט את כל מי שהוא הכיר.

מורה אחת נכנסה לכיתה. בעלה חלה בסרטן קצת לפני שהתחילה שנת הלימודים, והיא חייבת להמשיך לעבוד בשביל שלילדים שלהם תיהיה פרנסה. היא רוצה לגמור את החומר מהר, ואת השיעורים, כדי שתוכל ללכת לבלות יותר זמן עם בעלה. היא הייתה לחוצה נורא וכשהנער איחר היא התעצבנה. היא הסבירה לו למה זה כלכך חסר אחריות מצדו לאחר כל שיעור, ולמה הוא בכלל לא תלמיד. הוא זילזל בה, והיא כעסה עליו נורא, שלא מקדים. בגללו, היא חשבה, אולי היא לא תיהיה ליד בעלה כשקורה משהו חשוב באמת.

איש אחד שכב בבית חולים. הוא גילה שיש לו סרטן וידע בתוך תוכו שהוא עומד למות. הוא גילה למשפחה על הסרטן כדי שאשתו תמשיך לעבוד כמורה כדי שלא תזניח את הפרנסה של הילדים בשביל ליהיות איתו. בעיקר בגלל שהם היו חשובים לו, הילדים, אבל גם בגלל שלא רצה שאשתו תיהיה איתו כל היום ותבזבז את הזמן הזה שלה בלבכות וליהיות מדוכאת. הוא רצה למות כשהיא לא בסביבה, כדי שתיהיה פחות עצובה. לעומת זאת הוא אהב שהילד שלו בא לבקר. הוא היה ג'ובניק בצבא, ובמילא אחרי הצהריים לא היה לו מה לעשות. אבל הילד הזה בא לעיתים דיי רחוקות, הוא הקים עסק עכשיו.

צעיר הקים עסק חדש. אבא שלו חלה לא מזמן, והוא שמע שאבא שלו אומר לחבר שהוא עומד למות. הצעיר בכה נורא כמה ימים, אבל חשב שאבא שלו יהיה מרוצה אם יזניח אותו לטובת עסק. הוא חשב שאבא שלו ימות שמח, שלבן שלו יש משהו בחיים חוץ מליהיות ג'ובניק מסריח בצבא. הצעיר הקים רשת קיוסקים, רק שמוכרת דברים איכותיים שיש רק לו. הוא ערבב בעצמו כל מני סוגי אלכוהול, שוקולדים, חטיפים. הוא בכלל המציא את הבמבה נוגט, והעסק שלו התחיל לצבור תיאוצה, אבל אחרי כמה זמן תבעו אותו ואת החברה על זה שמכרו אצלו אלכוהול לקטינים ובגלל זה ילד הלך מכות ושבר יד.

איזה ילד הלך מכות ושבר יד. הוא קנה אלכוהול, וודקה עם לימון ושוקולד מעורבב עם עוד מלא דברים שמכרו לו בקיוסק. זה היה טעים והוא לא חשב שזה חזק כלכך, אבל היה בזה המון אלכוהול. הוא שתה המון והתנדנד ברחובות עד שנתקע באיזו חבורה ומזה התפתחו מכות. נשברה לו היד והוא הרגיש נורא בגלל זה. פיצצו אותו מכות בגלל אלכוהול מסריח. הוא אפילו היה בטוח שאם הוא לא היה שיכור כלכך הוא היה יוצא מזה בקלות. לפחות אחותו שמחה אותו. היא באה אליו רק פעם בהרבה זמן. הוא שנא שכולם ניחמו אותו. רק היא באה בהרבה זמן ונתנה לו כמה מילות עידוד והלכה.

אח של מישהי שבר את היד. היא הייתה עצובה בגלל זה מאוד, אבל בדיוק ניהיה לה חבר חדש, ככה שהיא שמחה והייתה עצובה בייחד. היא נורא אהבה את חבר שלה, והייתה איתו דיי הרבה זמן. היא הייתה כל יום מדוכאת כי חשבה על אח שלה, שבטח עצוב שהיא לא באה יותר. מזל שהיה לה את חבר שלה הזה, שתמיד עודד אותה. לפעמים גם כשהוא לא אמר שום דבר, סתם היה שם לידה והסתכל לה בעיניים וחייך. מה שכן, כשהם קבעו במקום, היא באה וידעה שהיא תחכה לו חצי שעה. הוא תמיד איחר.

נער אחד איחר שוב לשיעור. הוא היה קצת עם חברה שלו, כבר נמאס לו שהיא בוכה על אח שלה כל הזמן. הוא אהב נורא לקחת את הזמן שלו והוא תמיד איחר לשיעורים. המורה עוד פעם הטיפה לו, כבר נשבר לו הזין. הוא שנא את כולם. מה כבר איכפת כלכך למורה שלו שהוא מאחר בכמה דקות?

ואלוהים מסתכל על כל זה מלמעלה. תקראו לזה אנשים, חיים. כל אחד בטוח שהוא צודק, לא מסתכל מה השני רוצה. אף אחד לא אומר מה שהוא חושב, וכל אחד חיי בתוך התחת של עצמו. אלוהים ככה היה משועשע. הוא לגם עוד כוס יין. לאלוהים אין הרבה חברים, בכל זאת הוא אל יחיד. אולי כמה מלאכים פה ושם, אבל הם לא היו חכמים כמוהו בשביל שיבינו אותו בכלל. במקום להגיד מה הוא מרגיש למלאכים, במקום שאף אחד לא יבין זה את זה,

במצבים ששמחים, אבל עצובים ביחד,

במצבים שאין באמת למי להגיד את מה שיש בלב,

כי לאף אחד לא באמת איכפת,

במקרים שבמילים אי אפשר לתאר הכל,

במצב שיש כלכך הרבה מחשבות שאי אפשר להוציא,

אלוהים הוציא מחברת והתחיל לכתוב.

לכתוב את העולם הבא שהוא עומד לברוא לעצמו.

~הולדר.