אתה פתאום קם על הגג.

קמת על הגג כבר פעם, אתה לא זוכר בדיוק מתי. כולם מרעישים לך באוזן כל הזמן. גם בפעם הקודמת שהיית על הגג הם הרעישו. אתה רואה ענן. גם בפעם ההיא ראית אותו, והוא בדיוק באותה צורה. בפעם הקודמת שראית אותו הוא שינה צורות כמו מטורף, לדברים מוזרים. עכבר על כלב, שהכלב הופך לדקרון, ופתאום יש לו עזיקים, והעכבר הופך לקרצייה, ואז גילית שזה בעצם קרציה על כלב, וזה הצחיק אותך. הפעם לענן קרה בדיוק אותו דבר. אתה אומר לכולם שזה בדיוק כמו בפעם הקודמת, ומתאר להם למה הענן הופך, וכולם צוחקים, כי אף אחד לא מאמין לך.

אתה צופה בענן אולי שעה, וזה כמו סרט. הוא נשאר שם, מחליף צורות לכל מני דברים מוזרים, בעיקר חיות ויצורים מוזרים. הם משתנים ממש כל שנייה, כל היצורים. אחרי שהעכבר הפך לקרציה כולם הפכו לסרטון. הסרטן הוציא מצפן והפך לעכבר שמפליץ משהו. ככה כל הזמן, זה השתנה. בדיוק כמו בפעם הקודמת. זה היה דז'ה-וו ענקי. כל שנייה שהם צחקו, כל שטות שהם אמרו, הכל קרה כבר. כל שנייה, כשהם עושים את הרעש שלהם באוזן שלך, ומנסים לראות אם כל דבר שהם יגידו אתה תגיד שהוא כבר קרה, הכל באמת קרה כבר, גם הבחינות שלהם. בדיוק, אחד לאחד.

נראה כאילו היית כבר ביום הזה וחזרתי לעבר, רק שניסו להשכיח ממך הכל, ולא בדיוק הצליחו. אתה מסתכל קדימה ורואה פסל. פסל ירוק כזה למטה, שכבר ראית פעם, ואתה רואה בניין, שהפעם באמת נראה לך כמו בית מלון בסאן פאנסיסקו. והכל, בדיוק לפי הסדר, הכל קרה כבר. אתה מרגיש כאילו הנשמה שלך הלכה לשבת בגוף שלך בעבר, ואתה סתם רואה סרט. כאילו אין לך הרבה החלטה מה לעשות. אתה יושב ורואה הכל, את כל מה שכבר קרה לך פעם ביום ההוא. אתה מסתובב, ופתאום רואה בניין, ומישהו אומר לך שרץ שם ילד עם חצאית, סתם לראות אם כל דבר שהוא יגיד לך תאמין, אבל אתה יודע שהוא עובד עליך ואין שם אף אחד, כי כל זה קרה כבר, ואתה אומר את זה, וכולם צוחקים שוב. אנשים אומרים לך באיזשהו שלב שיהיה בסדר ואתה יודע שהם יגידו את זה, והכל כבר קרה, הכל!

מעצבן אותך שיש רעש בכל מקום ואין פשוט שקט, מעצבן אותך שאנשים מדברים אליך, או נוגעים בך. אתה כלכך רוצה ליהיות לבד, אבל אתה לא יכול. וכל זה, כל הרגשות שלך, כל הדברים שאתה רואה, העננים והפסל וסאן פרנסיסקו, הכל כבר קרה. הכל. אתה כבר מתחיל לפחד שאולי אתה בעצם באיזה תרדמת בבית חולים, וכל זה זה סתם חלום. אתה מתחיל לא להאמין שזה באמת יכול ליהיות. אתה חושב שאולי זה חלום צלול, אבל זה לא. אתה חיי בלי שליטה, אלא רק רואה את כל מה שכבר קרה כבר.

אתה חוזר הבייתה והולך לישון. איך שנכנסת לבית, מה שראית שם, בדיוק באותו סדר, הכל בדיוק כמו פעם. הכל הכל כבר קרה. אתה בסרט. איך יוצאים מזה? אתה מפחד שתחזור עוד אחורה, ותגיע לכיתה א', ותצתרך לראות את כל החיים שלך שוב. איך חוזרים להווה? אין לך שליטה על הגוף, אתה אפילו לא יכול לנסות לשנות את העבר, או למצוא דרך לשנות משהו. אתה חייב לעשות בדיוק את מה שעשית בפעם הקודמת.

במצב כזה, מה אתה עושה?

כי לי זה קורה,

וכל מה שאני מספר לך עכשיו,

כבר סיפרתי פעם.

~הולדר.