אתמול בלילה, כשהלכתי לישון,

נרדמתי לעצמי, וחלמתי חלום.

בחלום היו לי את החברים הכי טובים,

אנחנו יושבים לנו באיזה מקום מרוחק על גגות של בתים.

יושבים ומדברים וצוחקים ונהנים,

ואני כולי מאושר מהחיים.

ואז אני פתאום יורד קצת מהגג,

הולך לטייל, ורואה את ההמון הרב.

כל הילדים, האנשים,

שסתם הולכים ברקע של הרחוב והבניינים העצומים.

אני מטייל עוד קצת, וחושב לי סתם כך,

ואז פתאום אני רואה גם אותך.

אני חושב לעצמי שיום אחד אמות,

וחשבתי שאם זה יהיה על הגג, כולם ייתמלאו בעצבות.

החברים הכי טובים ייבכו ויהיו עצובים,

בכל זאת החברים הכי טובים.

ואז חשבתי שאולי אמות ברחוב,

מאיזה כדור בחזה, לא משהו טוב,

אני אתפטל מכאבים ואסתכל על ההמון,

וכולם ימשיכו ללכת בלי להסתכל על הדימום הגדול.

אולי אני אמות, ואשכב ואדמם,

ואולי זה סתם, כי הייתי חולם,

אבל בחלום שלי, להמון לא היה איכפת,

ואפילו את, להסתכל לא עצרת.

אולי כדאי לי לעשות כאילו אני מת,

רק בשביל לדעת אם זה בכלל משנה.