אני לובש את המכנסיים החדשים שלי.

אני הולך לצחצח שיניים. מתקלח. מתנגב. שם בושם, אבל לא יותר מדי, שלא יהיה חזק. אני לובש את הנעליים שלי עם גרביים חדשות. אני לובש חולצה שתתאים למכנסיים ועליה סווטשרט שיתאים גם הוא למכנסיים. ההנחה היא שאם אני הולך ללבוש את הסווטשרט כל היום אז אני לא צריך חולצה מתחת שתיהיה יפה, רק חדשה, שלא תסריח, כי במילא לא יראו אותה. אבל זה היה יום חמים שרק הבוקר בו כנראה קר, אז לבשתי גם חולצה מתחת שתואמת למכנסיים. חוץ מזה, לך תדע לאיזו סיטואציה אתה עוד תקלע. ארגנתי הכל בתיק. ניקיתי אותו גם, היה עליו אבק. ראיתי שיש לי חצ'קון אז פיצצתי אותו ושמתי קצת כוהל כדי שישרוף את החיידקים. זה שרף קצת. הלכתי למטבח ולקחתי את הסנדוויצ'ים שהיו מונחים על השולחן שאמא שלי הכינה. ההורים שלי עוד ישנו. יצאתי מהבית.

אני מגיע לבצפר.

אנשים הולכים לכל כיוון. אני הולך בדרך שבה אין אנשים, שלא אצתרך ללחוץ להם את היד ולבזבז את הזמן בלחייך על הבוקר. אני מגיע לכיתה. אני אומר קצת שלום בכל זאת, אבל חסכתי לעצמי דיי הרבה. אני שותה. חשוב לשתות. אני לוקח מסטיק. חשוב לא להסריח מדי. אני נכנס לכיתה ויושב. המורה מולי מסבירה את החומר. בחלק מהשיעורים התלמידים יושבים כולם בשקט כשכל אחד עסוק בעניינים שלו. אחת מציירת במחברת, אחד עושה כדור מסילוטייפ וחלק ישנים. המורה מדברת לעצמה. אף אחד לא מקשיב באמת. אפילו יעל, הילדה שיושבת הכי קרוב למורה ומסתכלת עליה כשמדי פעם היא שואלת שאלות, אפילו היא לא באמת מקשיבה. היא בטח חושבת על מה שיהיה אחרי בצפר. על מה היא תעשה, מה היא תלבש, את מי היא תפגוש. יש איזו אחת, ספיר, שיושבת מאחורה ופותרת תרגילים במתמטיקה. עוד מעט יש מבחן, והיא מעדיפה להתכונן. יש אחד שישן שינה עמוקה מאוד, רואים שנהנה ממנה, ויש אחת מאחורה ששותה את השוקו שלה לאט לאט, כדי שתשאר לה תעסוקה בשיעור. ואני מסתכל על כולם וחושב לעצמי על מה הם חושבים. ועל המורה. איך שהיא מדברת ומדברת ואף אחד לא מקשיב.

בשיעורים אחרים המורה לא יכול לדבר אפילו לא לעצמו כי התלמידים עסוקים בלהפריע לו בכל מני צורות. גם זאת תעסוקה לא רעה בכלל. הם מדברים אחד עם השני, או צועקים בלי סיבה. המורה מנסה לבקש שקט אבל הוא לא מבין שהילדים לא רואים בשביל מה לשתוק. הוא מנסה לאיים, אבל הוא לא מבין שאין סיבה לפחד מהאיומים. בסופו של דבר נכנסת המנהלת וכולם שותקים. המורה קצת עצובה, רואים עליה, אבל היא לא יכולה לצרוח עלינו וללכת משם או סתם לשבת בפינה ולבכות, אז היא ממשיכה לדבר לעצמה. בדרך כלל השיעור נהיה עוד פעם שקט שכל אחד בו עוסק בענייניו.

הבצפר נגמר.

אני הולך הבייתה, ואוכל. יש אוכל טעים וחריף. חברה שלי מתקשרת. נועה. היא אמרה שהיא מתגעגעת אליי. הלכתי לצחצח שיניים שוב, כדי שלא יסריח לי הפה כשאנחנו מתנשקים. אני אפילו מחליף את החולצה שמתחת לסווטשרט, כי הזעתי בה. אני מרוקן את דברי הבצפר מהתיק ויוצא. אני נוסע באוטובוס. כולם שקטים ויושבים במקומות שלהם. במושב האחורי כמה ילדים מספרים על דברים שקרו להם בעבר וצוחקים. אותי זה לא מצחיק, בטח כי אני לא מכיר אותם. יש אחד ששומע מוזיקה באמפי שלו, ואחד שקורא עיתון. יש רדיו חלש שהנהג שומע. מאחורי יש איש דיי מבוגר שמדבר בטלפון. הוא צועק עליו "מה?" בקולי קולות כי כנראה לא שומע טוב. הוא אומר שיחזור הבייתה מאוחר. אולי הוא בכלל בוגד באשתו.

אני אצל חברה שלי.

אני נכנס לבית שלה ונותן לה חיבוק ענק. לא ראיתי אותה כבר כמה ימים. אנחנו מתנשקים קצת והולכים לחדר שלה. אנחנו מזדיינים. אני מתלבש. אנחנו שוב מזדיינים. אני שוב מתלבש. ואנחנו שוב מזדיינים. אחרי שהזדיינו כבר מספיק, הלכנו לטיול בחוץ. היינו במקום עם נוף יפה. היא הניחה את הראש שלה על הברכיים שלי ושכבה את הספסל. אמרתי לה שהיא יפה. כלכך יפה. אמרתי לה שהיא הילדה הכי יפה שראיתי בחיים שלי. היא ידעה שזה לא נכון, אבל היא חייכה. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. אני לא אוהב לענות כשאומרים לי שאוהבים אותי. כשאני אומר שגם אני זה נשמע לי צבוע. אבל בכל זאת אמרתי. היא שוב חייכה והחזיקה לי את היד חזק. ישבנו שם איזה חצי שעה עד שהיידים שלנו הזיעו. זה לא יפה פשוט לעזוב, אז היא אמרה שהיא רוצה לחזור הבייתה. אחרי כמה זמן היד כלכך מזיעה שזה באמת כבר לא נעים. הגענו לבית שלה. חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה שנדבר עוד. עוד פעם הזדיינו. הלכתי הבייתה כבדרך אני שוב נוסע באוטובוס. הפעם הוא היה יותר ריק ושקט. ראיתי במושב האחורי את אחד הבחורים שישב שם כשהייתי בדרך אליה. הפעם הוא שתק.

הגעתי הבייתה. התקלחתי מכל הזיעת סקס ושאריות השפיך שנשארו לי על הבייצים. זה לא נעים לישון מלוכלך. לבשתי את הפיג'מה שלי. היא אותה פיג'מה כל לילה, כי אף אחד גם ככה לא יודע שהיא מסריחה. יש לי פיג'מה נקייה אחת למקרה שחברה שלי ישנה אצלי. אבל היא לא. נכנסתי למיטה והתכסיתי. הפרצוף שלי היה עצוב. אני לא יודע אפילו למה. נרדמתי לאט לאט. חלמתי לעצמי חלום שבו הכל מתהפך לי בחיים. לא זכרתי בדיוק איך הוא הלך, אבל אני זוכר שזה היה משהו משמעותי.

אני שוב לובש מכנסיים חדשים.

הקודמים הלכו לכביסה. אני שוב מגיע לבצפר. בשיעור הזה אפילו יעל הייתה בשקט וציירה לעצמה ביומן במקומות שיש לחברות שלה יום הולדת. פתחתי את חבילת המסטיקים שלי. הסתכלתי בה קצת. סגרתי אותה. חשבתי לעצמי. אם הייתי במקום אחר, אולי הכל היה שונה. אולי לא הייתי מחליף מכנסיים כל בוקר כי הייתי מתרגש לסירחון של עצמי. אולי לא הייתי לועס מסטיקים כי הייתי אוהב להשאר עם טעם חזק של חריף בפה. אולי גם לא הייתי מתקלח אחרי כל הסקס עם חברה שלי כי לא באמת היה איכפת לי להיות דביק ומסריח. הכיתה שוב התחילה להרעיש והמנהלת נכנסה. כולם שתקו.

בפעם הבאה כשהייתי אצל חברה שלי אמרתי לה ששיקרתי לה. אמרתי לה שיש בנות הרבה יותר יפות ממנה. אמרתי לה גם שאני לא רוצה להגיד לה שאני אוהב אותה אחרי שהיא אומרת לי כי זה נראה לי צבוע. היא זרקה אותי, בסופו של דבר. אני הלכתי לי הביתה ונשכבתי במיטה. חייכתי. חשבתי לעצמי שאולי אם לי היו קוראים "המנהלת" אולי גם היו שותקים כשאני הייתי מתקרב לכיתה מפריעה.

היא מצאה לעצמה חבר חדש. הוא אמר לה שהוא אוהב אותה ושהיא הכי יפה בעולם, ולעס מסתיקים כל היום. הם אפילו התחתנו והביאו שלושה ילדים לעולם. אבל בכל פעם שאמר לה שהיא הכי יפה שראה, הייתי בטוח שהיא יודעת שהוא משקר.

~הולדר.

שיר נשלח למנויים.

מקווה שנהניתם.

אם נהניתם - תגיבו ותגידו לי את זה. אם לא - גם תגידו לי את זה.

זה נותן מוטיבציה ומשפר אותי מאוד כל התגובות שלכם.

לילה טוב ובהצלחה במתכונת במתמטיקה למי שצריך!

~הולדר.