אמרתי לה שאני מכור אליה.

מכור כמו שמכורים למקדונלדס או לשוקולד. היא חייכה. היא אמרה שהמחמאות שלי הם המחמאות הכי טובות בעולם כי אף אחד לא אומר את זה כמו שאני אומר. שאני אומר הכל בפשטות כזאת ורואים שזה בא מהלב. היא שמה את הראש שלה על החזה שלי כששנינו שוכבים על השדא ומסתכלים לשמיים. הבעיה של אנשים שהם לא חושבים הרבה מדי על מה אומרים להם, אלא רק על הדבר הפשוט שזה מייצג, וכשאומרים מחמאה, מתייחסים לזה כמחמאה, ולא כמשהו ספציפי. "את יפה", "את חמודה", "אני אוהב את איך שאת הולכת", זה הכל נהפך כבר לאותו דבר. "הוא נתן לי מחמאה", הרווחתי עוד נקודה טובה.

אני הולך לעבודה. אני עובד במשרד בשביל חברה קטנה בבניין גבוהה מאוד. אני הולך למחשב שלי, מדליק אותו, ועד שהוא נדלק אני הולך להכין לי קפה. בדרך כמובן אני מעביר את הזמן בהרבה שיחות נימוס של "שלום. מה שלומך? איך עבר סוף השבוע? מה אתה חושב על העניין ההוא שראש הממשלה עשה?" ואז חוזר לי למחשב. אחרי כמה זמן כבר נשבר לי מלעבוד, אז אני יוצא רגע החוצה כי אני אומר שאני הולך להביא משהו. אני יושב במדרגות חירום של הבניין בקומה מיליון בערך ומסתכל על העיר מלמעלה. אם זה היה אפשרי, הייתי יכול לשבת שם ימים ולהסתכל למטה. המון אנשים. כל אחד עושה את מה שהוא עושה. כל אחד חושב על מה שהוא חושב. מצחיק איך אנחנו נראים מטופשים מלמעלה. ואם חושבים על זה, גם מטופש שנראה לנו מצחיק מלמעלה.

ואז אני מסיים לעבוד. אז אני יוצא מהעבודה וחושב מה אוכל לעשות היום. כמה שאתה גדל, ככה המחוייבויות שלך ניהיות יותר גדולות, וככה יש לך פחות ופחות זמן שבו אתה יכול לא לעשות כלום. זמן כלום. אני אחד האנשים שמאוד אוהבים את הזמן כלום שלהם. כמו להסתכל מלמעלה על אנשים. אבל בגלל שלאף אחד אין זמן כלום, אז זה לא יעזור לך כלכך אם לך כן יהיה, כי אתה תצתרך לבלות אותו לבד. כולם מקימים משפחות. מה תעשה? תלך ללונה-פארק לבד בגיל 40? תלך להשתכר לבד? אי אפשר. אז גם אתה מקים משפחה. וכשאתה מקים משפחה אז בכלל אין לך זמן כלום, שזה דיי עצוב. עוד לא הקמתי משפחה, אבל זה נראה לי דיי עצוב.

את טלי פגשתי מלפני המון שנים, אבל אנחנו חברים בערך שנה. היו לי הרבה חברות לפני טלי, ותמיד נפרדתי מהן בלי סיבה מיוחדת. הן רצו לדעת למה. באמת ניסיתי לחשוב לעצמי למה שאני אזרוק אותן, אבל פשוט לא הצלחתי. עבר לי. בטח הרבה אנשים יגידו שאני זבל. אולי אני באמת זבל. אבל ככה אני בכל מקרה. עם טלי אני מכריח את עצמי להשאר הרבה זמן. כבר מזמן עבר לי ממנה, אבל נמאס לי שכל החברים שלי נשואים וחלק כבר עם ילדים כשאני מחפש את עצמי. אז החלטתי שטלי אחלה בחורה, ואם יורד לי מכל אחת אז אני צריך להשאר עם מישהי בקביעות. להלחם בזה. וככה עשיתי.

מישהו פעם אמר לי שמחקרים הוכיחו שמוזיקה ממכרת. אשכרה. יעני, שאם תשמע הרבה בלור אתה תפתח בזה תלות ותרצה את זה כל הזמן. וזה נכון, התמכרות למוזיקה. אם תשאלו אותי, כל דבר ממכר. כשמישהו אוכל אוכל טעים ובסוף שוקולד ככה שנה שלמה, ואז אחרי שנה הוא יוכל אוכל טעים בלי שוקולד, זה לא יהיה לו מוזר? יהיה לו משהו חסר. אפילו אם הוא פעם אחת יישכח מהשוקולד, הוא ירגיש משהו לא טוב. הוא ירגיש שהוא לא עשה משהו שהוא מכור לעשות. הבעיה שלפי התיאוריה הזאת מתמכרים לכל דבר, כולל הדברים הכי קטנים. לפני שאתה שותה קפה, לערבב. לשתות ואז להגיד "אה" שקט כזה. ללכת על החלק הקדמי של הרגל. אולי אנחנו מכורים לכלכך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על הרוב.

אז אמרתי לטלי שאני מכור אליה.

אמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר ופשוט אמרתי לה את זה כששנינו שוכבים על הדשא באיזה פארק. היא לא חשבה יותר מדי על מה אמרתי לה, אלא רק על הדבר שזה מייצג, מחמאה. "אבל את צריכה להבין, טלי, כנראה שאני גם מכור לשינויים". היא הסתכלה עליי במבט מוזר כזה. היא בטח חשבה שזאת דרך ממש גרועה לזרוק מישהי. "אני מצטער טלי. אני באמת חושב שזה לא אישי". קמתי והלכתי. היא המשיכה להסתכל עליי במבט הזה.

אז הלכתי לעבודה. הדלקתי את המחשב והלכתי להכין קפה. אמרתי שלום לכולם וחזרתי למחשב. אחרי שנשבר לי הזין יצאתי למדרגות חירום. הסתכלתי שוב על האנשים שנראה מלמעלה כמו נמלים. כל אחד שקוע בחרא שלו. לא היה לי מושג מה אני אעשה עם העניין של להקים משפחה. ישבתי שם למעלה וחשבתי שזה אולי זמן טוב להחליף גם עבודה. בדרך כלל אחרי שאני מגיע למסקנה אחת, בא לי מצברוח כזה של לעשות משהו חדש. בטח זאת גם סוג של התמכרות או משהו כזה.

אז עכשיו אני גר במקום אחר ומטלי לא שמעתי כבר המון זמן. יש לי עבודה אחרת ושם יש לי הרגלים אחרים והתמכרויות אחרות. אני לא אתחיל לספר לכם גם על העבודה שלי עכשיו, ומה קורה עם חיי האהבה שלי, כי כבר חפרתי לכם מספיק ואי אפשר לספר את כל החיים בסיפור אחד. מה שכן, אני יכול להגיד שאני לא מצטער על מה שקרה לי. אולי יום יבוא ואני גם אעזוב את המקום שאני בו עכשיו, ואת הבחורה שאני איתה עכשיו. אני לא יודע. זה נשמע קצת אגואיסטי מצדי, ולכן בטח הרבה אנשים יגידו שאני זבל. אולי אני באמת זבל. אבל ככה אני בכל מקרה. מכור.

~הולדר.

מצטער שלא עדכנתי כמה זמן. יש תקופות, אתם יודעים.

תהנו!