זו עוד שיחה, זה דיאלוג חדש ביני לבין עצמי

שלוש נקודות בכל משפט עושות הכל די חינני

רגעי שתיקה ופרצופים מתנצלים בטעם מבולבל

"אני מבין אך חולק על דעתך" אומרים במקום "אבל"

מצב הרוח? קרירה כ12 קמ"ש לכיוון המערב

איפה הילד המת שפעם חי והיה כה מאוהב

הרגשות צפות כמו גופות באגם והמים לא זזים

כולם מסתכלים, בוהים בתדהמה, אך מה רואים?

המלנכוליות המצחיקה שמשעשעת באופן מפחיד

מזכירה לאדם הכי פרקטי שאירוניה יש תמיד

והרגשת הכלום של הנחים, קיימת רק בחלומות

מתעוררים ומחפשים סיבה אחת להמשיך לחכות

מפה לשם, כמו מערבולת שלעולם לא תגמר

אי הנחת, החיפזון, רק מדגישים את זה יותר

מחפשים מילים להסביר, חושבים למי לפנות

כדי רק להפטר אחד ולתמיד מרגשות ומחשבות

~הולדר