שוב שוב שוב

שוב אני עצוב

מרגיש כמו בכלוב

כל רעיון עלוב

שוב אני מתלונן

על החלומות הרחוקים מתבונן

כמו כוכבים מנצנצים באופק, על החלום מאונן

ולא יצא מזה כלום. אני מתחרפן

אז מה הטעם אם עוד פעם אני אשוב הביתה

ממקום רחוק אלך בזעם מאוחר בלילה

אחשוב לי מחשבות עצובות חסרות תכלית

יש שחור ואדום, לא רק תכלת על הטלית

יש חלומות, ואף אחד לא מתגשם

הכל בסוף נשכח, נהוג לחשוב שאני אשם

ויש לי חברים, וגם הם חושבים

איך אפשר כבר לבטא את איך שהם עצובים

תסבול עכשיו, תהנה אולי אחרכך

ככה החיים, לא הכל בא פשוט בנחת

תבין, האדם נוצר כדי לסבול

וליהנות בלזיין או להשתין או לאכול

העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה

ואחריה עוד פעם עצב, והיא עוברת תוך שניה

לך תדע. אולי תגשים הכל בסוף

נועדת בשביל ההנאה את החיים לשרוף

שוב שוב שוב

שוב אני עצוב

מרגיש כמו בכלוב

כל רעיון עלוב

שוב אני מתלונן

על החלומות הרחוקים מתבונן

כמו כוכבים מנצנצים באופק, על החלום מאונן

ולא יצא מזה כלום. אני מתחרפן

מסתכל עלייך, את כלכך יפה

מדמיין איך בנינו אולי תיהיה אהבה

והיא תיהיה אינסופית, אמיתית ונפלאה

מפנטז ומשקר לעצמי שזה יפתור ת'בעיה

זה לא יצליח, ואם כן רק אז לכמה זמן

בסופו של דבר זה יסתיים כמו עם כולן

וזה לא יפתור כלום, ואהבה היא באמת

כשאותך אני לא מכיר ורק בראש את נמצאת

אחי, בוא הנה רגע, תגיע לי מה ניהיה?

תרים את יד ימין ותתן לי בראש קטנה

אולי אני אחזור למציאות ואקום מהחלום

אחזור למציאות המשעממת כבר היום

אי אפשר לסמוך על אף אחד ואין פה אהבת אחים

מה הטעם כשהיצר הטבעי של אדם הוא שפיכות דמים

ולנצל ולדפוק, איך אפשר לחיות

כשזה נחשב משעמם שלום בין הבריות

אני לא אדם שיבכה כי אין גיוון

למרות שיש לו הכל - הוא לא בכיוון

אני יודע איך לחיות, אני מכיר את עצמי

אבל אני סגור בעולם הפנימי

החלומי, בו לא צריך שום דבר דכי ליהיות מאושר

בשביל להוציא את החרא אני שר

מה כבר נשאר? עזבו, להינות זה לא כל מה שחשוב

עוד מעט אני אשמח, אבל כל זה עוד ייקרה לי שוב.

שוב שוב שוב

שוב אני עצוב

מרגיש כמו בכלוב

כל רעיון עלוב

שוב אני מתלונן

על החלומות הרחוקים מתבונן

כמו כוכבים מנצנצים באופק, על החלום מאונן

ולא יצא מזה כלום. אני מתחרפן

עובד על פתרון, כרגע עוד אין

העולם פשוט כזה, וזה בכלל לא הוגן

~הולדר.

הוא קם בבוקר בגלל השעון המעורר.

הוא מצחצח את השיניים טוב טוב, כדי שישארו לבנות ונקיות. הוא נכנס להתקלח. הוא התקלח כבר בערב יום לפני, אבל בכל זאת, הוא רוצה לוודא שהוא נקי. הוא מתלבש. לא לוקח לו הרבה זמן. הוא מתלבש די יפה, באמת, אבל הוא לא משקיע בזה כלכך. אתם יודעים, מה שנראה לו יפה לעין. הוא יושב במרפסת עם קפה, עיתון, ואיזה קרואסון קטן. הוא תמיד קם חצי שעה יותר מוקדם שיוכל קצת להסתכל על הבוקר לפני שמתחיל את כל היום. בעיתון הוא קרא כתבה מעניינת על זה שהפוליטיקה בארץ מושחטת, ועוד אחת על כמה תאונות דרכים קטלניות. הוא מסיים ויוצא מהבית. הוא נועל אותו פעמיים, שלא יהיה לו שום ספק שהוא נעל, ואז הולך לאוטו. הוא מניע את האוטו ויוצא לדרכו.

כשהוא היה קטן הוא הלך לגן. הוא לא אהב ללכת לגן, אבל הוא הלך. הוא שיחק בקוביות וצייר ציורים. אמא שלו תמיד אמרה לו שהוא צריך למצוא חברים. אז הוא מצא. הוא ניהיה חבר של איזה ילד אחד, שלמה. אחד שקט מאוד. הם היו חברים דיי טובים ושיחקו בקוביות בגן ביחד, וציירו ציורים ביחד. שלמה והוא היו חברים גם בבית הספר היסודי. הם הלכו לערבי כיתה ושיחקו "אמת או חובה" עם כל הכיתה. בכיתה היו מקובלים, שהם בדרך כלל היו הכי חזקים בכיתה, והמקובלות, שהן בדרך כלל היו הכי יפות בכיתה. שלמה והוא לא היו מהמקובלים, וגם לא שנאו אותם, הם היו בסדר. הם היו החברים הכי הכי טובים, וחוץ מזה לא היו להם יותר מדי חברים טובים, אבל הם היו בסדר איתם. פעם ב"אמת או חובה", הבקבוק הצביע על מישהי והיא בחרה "חובה", ואמרו לה ש"חובה עלייך לנשק אותו", והצביעו עליו. הם התנשקו. נשיקה קטנה על השפתיים כמו שילדים בכיתה ה' נותנים. הוא התרגש מאוד והיה שמח אחרכך. היא הייתה מקובלת ויפה, והוא פעם ראשונה מנשק מישהי, אם אפשר לקרוא לזה ככה בכלל.

ואז הגיעה החטיבה והתיכון. הוא תמיד היה אחד שמחפש אהבות. הוא אהב המון בנות, וגם היו לו לא מעט חברות, אבל לא לתווך הכי ארוך. חלק יותר, חלק פחות, אתם יודעים. הייתה לו תבנית כזאת, וכל מי שנכנסה לשם הוא דיי התאהב בה. שתיהיה יפה ומגניבה, הייתי כבר יכול לזהות מי הבאה שהוא התאהב בה. בתיכון גם היו לו כל מני ריבים עם ההורים שלו. לא ריבים גדולים מדי, אבל ריבים מציקים כאלו. אני זוכר שפעם הוא חסך הרבה כסף למחשב חדש, ואז ההורים לא הרשו לו לקנות כי הם אמרו שזה ביזבוז כסף. הוא טען שזה הכסף שלו והוא יעשה מה שהוא רוצה, ובסוף הוא קנה מחשב. ההורים השלימו איתו בסוף, אבל רק כי המחשב שלו היה כלכך יפה שהם לא יכלו להגיד שלא שווה לקנות אותו. זה שיעשע אותו התגובה שלהם.

ואחרי התיכון הוא היה בצבא, ואז באוניברסיטה. הוא הכיר שם מישהי שהוא אהב. כבר לא התפלאתי שהוא מתאהב במישהי כי הוא התאהב בכלכך הרבה, אבל אחרי כמה זמן הוא הודיע לי שהם מתחתנים. בחתונה שלהם היה מאוד יפה ומושקע. היו הרבה אנשים ואוכל טעים ומקום יפה מאוד. אני שתיתי שם לא מעט ורקדתי המון. הייתי כלכך שמח בשבילו שהוא הפסיק להתאהב מחדש כל הזמן. אפילו עם אשתו רקדתי דיי הרבה. היא הייתה חמודה אמיתית, והוא נראה כלכך מאושר.

גם ילדים היו להם אחרי כמה זמן, ואת הילדים הם גם שלחו לגן כשהיו קטנים. הם אמרו לילדים שלהם שיכירו חברים, כי חברים זה מאוד חשוב. "את שלמה הכרתי בגן", הוא אמר לילד שלו. לפעמים כשהוא היה בלחץ בעבודה אני הלכתי לקחת את הילד מהגן. לפני שלקחתי אותו תמיד הסתכלתי מהחלון עליו. הוא היה שם לבד, שיחק בקוביות וצייר ציורים. כלכך קטן ותמים. הוא עוד יגדל. בדיוק כמוני, ובדיוק כמו אבא שלו.

והיום אני, שלמה, מקריא לכם את המכתב הזה, כשהחבר הכי טוב שלי כבר לא פה. הוא מת בתיאונת דרכים אחת כשנסע לעבודה אחרי שהתעורר בגלל השעון המעורר. אחרי שציחצח את השיניים שלו, כדי שיראו טוב, ואחרי שנכנס להתקלח. אחרי שהוא התלבש יפה, כאילו, דיי יפה, לפי מה שנראה לעין מהר. אחרי שהוא הלך למרפסת עם קוראסון וקפה ועיתון וקרא קצת על תיאונות הדרכים ועל הפוליטיקה המושחטת. אחרי שהוא יצא מהבית ונעל אותו פעמיים, רק ליתר בטחון, והתחיל לנסוע לעבודה.

בהלוויה כולם מספרים על כמה מי שמת היה אדם שונה ומיוחד. הוא לא היה אדם מיוחד, ולא שונה. הוא איש שומקום שכזה. שהולך לגן לשחק עם קוביות, והולך לבית הספר לשחק "אמת או חובה". שמגיע לתיכון ומתאהב אהבות נעורים קצרות, ורב עם ההורים על דברים מטופשים. שמגיע לצבא ולאוניברסיטה, ושמתחתן ומביא ילדים. שקם כל בוקר, מצחצח שיניים, יוצא מהבית, ועושה את מה שהוא עושה.

הוא סתם עוד איש שומקום,

שחיי לו בארץ השומקום בעולם השומקום,

עושה את דברי השומקום שלו, בשביל אף אחד.

הוא בדיוק כמונו.

~הולדר.

ראיתי שיש תחרות כתיבה בקשר ללהקת הביטלס.

החוקים הם שהכתיבה חייבת להיות קשורה לשיר אחד לפחות שלהם, וזהו, שאר הכתיבה חופשית.

אז החלטתי לנסות את מזלי.

מקווה שנהנתם.

הם ביקשו לכתוב:

מיועד לתחרות כתיבה בנושא ביטלס

ולתת לינק:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=11641935

(למי שלא הבין הפוסט של השיר Nowhere Man מהאלבום Rubber Soul של הביטלס)

איזה מוזר שפתאום אתה מתבגר

ואין דבר שאת זה שובר, אתה עוצר

וחושב רק לרגע מה אתה עובר

איך גדלת, וואו, יא אללה, אתה אשכרה אחר

אילו תקופות היו לנו אז

אתה זוכר איך פעם הכל היה זז

וזורם מפה לשם, בהחלטה מיידית

נהנים משטויות שכבר לא מצחיקות

וסיבובים מסביב לשכונה, סתם הליכה

באמצע הלילה דופקים איזו ריצה

וזו פעם ראשונה שיוצאים ככה ב12 לים

כי החלטנו שיהיה שם קר ובלב חם

איך לא הסתרנו שום דבר, ולא היו בנות

איך צחקנו לנו סתם, כשלא היו זונות שמציקות

איך שכל דבר היה נורא, פתאום התחלנו לשתות

פעם ראשונה, ועוד שוט ועוד שוט

ורצנו שיכורים, חשנו מפוקפקים

שמחים ומתרגשים עם חיוך על הפנים

כשהיום שוט זה רק לחשוב איזה מפגר

אתה שותה את החיים ונכבה לאט כמו נר

עומדים להוציא רשיון, ועוד מעט צבא

כבר לא מתרגשים מכל נשיקה עם חברה ראשונה

ועוד מעט גם נגור לבד בדירה

נלמד קשה, נדליק עוד סיגריה אחרי יום עבודה

אהבה ניהיה דבר רגעי וחולף

שווה בערך לאת הזין לשפשף

והחורף חולף, והעלים נושרים

נשארנו רק אנחנו, החברים האמיתיים

אפילו החלומות כבר לא אותו דבר

אתה כבר לא אומר שלהינות זה העיקר

כי הכל כלכך מורכב וזה לא רק לסבול או להינות

לא חישבת את המיסים והתחשבות בנסיבות

רוצה לחבק אותך חזק ולאהוב

רוצה להרגיש אותך באמת ומקרוב

רוצה שהאהבה שלנו לנצח תשאר

אבל היא תיעלם, בדיוק כמוני, אחרי שאני גומר

לפעמים אני חושב על רגשות שהרגשנו מזמן

כולנו ביחד חיינו על ענן

בתוך בועה, אך החיים משתנים

ורק אנחנו ביחד נשארים, נופלים וקמים

~הולדר.

רציתי שניה להודות לכל הקוראים שלי מכל הלב.

הקבועים, האלה שקוראים פה פעם ראשונה, האלה שמגיבים לי במסנג'ר או במציאות או פה בבלוג או בפייסבוק או באימייל או איפה שזה לא יהיה. הכתיבה היא דבר מאוד משמעותי בחיים שלי וכל ההיערות שלכם משפרות אותי מאוד מאוד, וגם נותנות מוטיבציה (גם אם הן שליליות). יש לי תקופות של שירים לפעמים, של סיפורים לפעמים, וזה לא משנה כלכך כי בסך הכל אני כותב בשביל להתפרק ממשהו שאני לא יכול להוציא ממני בדרך אחרת, ובדרך עוד אנשים נהנים ועוזרים לי להשתפר אז אני חושב שזה אחלה סידור (;

בקיצור תודה רבה על כל התמיכה הממושכת, מי שאני מדבר עליו יודע שאני מדבר עליו אין פה צורך ברשימה P:

עוד קטעים בדרך P:

ולמי שמעוניין קבוצה לבלוג בפייסבוק:

http://www.facebook.com/pages/Holder/197186548215?ref=ts

היה לי מצברוח אילתורים, אז דיברתי עם ידידה שלי, בקי, ואמרתי לה שתתן לי נושא ואני אכתוב לה שיר על המקום במסנג'ר ואשלח לה שורה שורה. ההורים שלה נסעו לקנדה ולקחו אותה איתה, והיא בלי ברירה נסעה איתם, והיא בקשה ממני לכתוב על זה. אז אילתרתי לה שיר (אני עושה את זה לפעמים אישית לאנשים במסנג'ר XD) וזה מה שיצא (לחצו פה, זה בתחתית הפוסט) והיא אהבה.

מקווה שתהנו P: