אם החיים הם פרמטרים של זמן

כולם רצים מפה לשם, שואלים לאן

רוצים לחשוף את האור, אם הוא בכלל קיים

אולי אנחנו רודפים סתם והוא בכלל איתנו כאן

שואלים את עצמם איפה הם יהיו עוד 20 שנה

אולי בייביסטר לילדה הקטנה, שגם עושה כביסה

אולי יהיה מוכר בחנות גלידה

ויתחרט שלא למד מדעי המחשב או כלכלה

אומרים לי לשאוף גבוהה אל העננים

לשאוף גבוהה לדעתם זה רק דברים לא חשובים

לפני שאני שואף גבוה כלכך חזק אל מטרת החיים

רוצה לדעת מהי בכלל, ואם בזה בכלל אני מאמין

והחיים הם פרמטרים של זמן, ואין פנאן

ואם החיים זה ים אז אני זה שלוק כלכך קטן

ואי אפשר לדעת מה מקולקל ומה מתוקן

הכל כלכך מסובך ואין פשוט - בלי אש אין עשן

אף פעם לא הרגשת, ילדה שלי, שאין לך מושג מה פה קורה

אף פעם לא חשבת, "עם העתיד, אולי אדע מה אעשה"

כי לי כבר אמרת, אמרת שאני, אל הלא נודע הולך

לא יודע מה אני עושה, רעב ללב, שיגידו לי "תנוח, שב"

ואם אשב ארגיש כולי מבוזבז, לא עושה דבר

כאילו אני צריך לעשות. מה לעשות כבר לא נשאר

והזמן לוחץ עלי כמו כפטור, שאהיה מאושר

אולי רק אם יהיה לי צבא גדול ובית מפואר

כל אדם יושב בתוך חתיכת בטון קטנה

בתוך בניין יש תאים שנקראים היום "דירה"

ואם יש לך חתיכת בטון מאוד גדולה ויקרה

אוי איזה איש, ממנו אפשר ללמוד מה טוב ומה רע

אם רק היה לי מצפן שמכוון אל המקום

אם רק היה לי את הכוח לדעת מה זה "נכון"

אני חושב שהייתי משתגע, כי הייתי יודע פתאום

שבני אדם זה גזע נחות והעולם הוא בזיון

יש מלחמות בחוץ, הזמן הורג אותי מבפנים

יש שם חינוך מאוד נחוץ במסגרתו אותי מלמדים

אחרי מה צריך לרדוף, ואילו ערכים הם חשובים

אבל אני אשב פה ואהרהר, אני חושב, עד סוף הימים

גם אם לא אהיה משורר, לא אהיה גונב מתרבות הרודפים

שרצים אחרי האור כשבעצם יש מיליון פנסים

אבל אני לא אכנע לשטויות שלי הם מוכרים

מתרגם קיא של מחשבות רעות אל שירים וסיפורים

~הולדר.

אדם עומד במטוס ויורדות מסכות חמצן כי המטוס עומד להתרסק. הוא יושב במקום, רואה איך כולם בוכים כשהם מרגישים את המטוס נע במהירות אדירה אל הקרקע. ורק הוא, יושב ועוצם את העיניים כשהוא לוחש מילים בשקט. הוא אומר בשקט לאלוהים שאם הוא יינצל הוא ייקדיש את כל חיו לדת. הוא מתחנן. הוא בוכה. הוא מברך את אלוהים ואומר לו שהוא האל היחיד. הוא מחמיא לאגו שלו כלכך הרבה ומקווה שזה מה שיציל אותו.

אדם מילא לוטו. הוא מסתכל בטלוויזיה על המספרים הזוכים ורואה שהוא רשם אותם. הוא היה לבד בבית. הוא התחיל לצרוח ולבכות מאושר כשהוא קופץ בכל הבית בריקודים. הוא שם מוזיקה בפול ווליום. אפילו אין לו כוח להתקשר למישהו לספר לו. הוא כלכך נרגש שהוא לא יכול לדבר חוץ מלצרוח. הוא צועק חזק לשמיים "תודה אלוהים!!!".

אמא של גלעד שליט באה מתרבות חילונית. אבל הבן שלה, גלעד, נחטף. הוא כבר כמה שנים בשבי, אני אפילו לא זוכר בדיוק כמה. כל איזה חודשיים תולים שלט חדש בבצפר שלנו "גלעד עדיין חיי. הוא בשבי X ימים", אבל אני כבר לא שם לב כמה ימים זה. אמא של גלעד שליט הייתה כלכך עצובה כשהוא נחטף. אי אפשר בכלל לתאר את ההרגשה של אמא שהבן שלה נחטף. מילא מת. אם מת אפשר להשלים עם העובדה ולעבור הלאה, אבל זה לא ככה, כי הוא עדיין חיי, אולי. אז היא לא יכולה לשמוח, ולא יכולה להמשיך הלאה. היא חייבת כל יום לקוות שיחזור. היא צריכה לדמיין אותו, כדי שלא יחזור ובכלל תשכח איך הוא נראה. מאז שהוא נחטף, כל יום היא מתפללת בבית כנסת ומבקש מאלוהים שיחזור.

ויש אדם אחד, חילוני, אבל מאמין. הוא מסתכל על כל האנשים החילונים שמדברים עם אלוהים. בשביל לדבר עם אלוהים הם צריכים שיקרה להם משהו נורא, אז הם יגידו לאלוהים שהם חייבים עזרה, או כשקורה להם משהו ממש טוב, הם נזכרים בו. האיש הזה חשב שאם הוא היה אלוהים הוא בטח היה כלכך מתעצבן מכל הקטע הזה. פתאום איש שהוא בכלל לא מכיר בא ואומר לו שהוא מתחנן שיעזור לו. אבל אלוהים עוזר, כי הוא רחום וכל זה, אבל אז האיש הזה שוב פעם נעלם עד שהוא צריך עוד פעם עזרה. הוא חשב שאלוהים באמת אל רחום, כי במקומו הוא היה כלכך מתעצבן שהוא היה מתפטר או הורס את העולם כבר ממזמן. "אולי בגלל זה", האיש חשב, "אלוהים כבר לא מתייחס אלינו ברצינות".

אז האיש הזה חשב לעצמו שבטח הוא ייצטרך את אלוהים יום אחד. אולי ייקרה לו משהו נורא, או משהו נפלא, והוא ייצטרך מישהו לדבר איתו, מישהו להאחז בו. אולי אפילו כשייקרה משהו קטן יהיה בא לו גם לבקש מאלוהים, הרי אין מה להפסיד. אז כדי שאלוהים לא ייתעצבן, או אפילו יאהב אותו במיוחד, הוא כל יום מתקשר. כל יום, הוא כותב לו סיפור, ומקווה שאלוהים יאהב. אולי יום אחד כשהוא ייתקע במטוס, או כשהבן שלו ייחטף, אלוהים פתאום יעשה שהכל יהיה טוב, ייקרוץ לו, ויחזור לשמיים.

~הולדר.

דולצ'ה וגבאנה קמים להם בצהריים

שותים קפה לאט כי אין לחץ בינתיים

כבר עוד מעט שתיים. נמאסה לה השגרה

הם חושבים אולי לנסוע לחופשה מרגיעה

במטוס פרטי, המחיר שולי

טסים לצהריים בצרפת, לעיר פריז

מתלבטים בהחלטה אם להזמין סלט או מרק

בסוף הולכים על הסלט, אבל שיהיה קצוץ דק דק

טסים אחר כך במטוס לחופים של ברזיל

מלא בחורות סביבם רוקדות עם מחשוף כרגיל

הם מתלבטים מאוד קשה בין המלאה לרזה

בסוף וויתרו על זה, הלכו ביחד למיטה

לדולצ'ה קצת נמאס שבבית אין עוד פלזמה

הוא רוצה לראות את כל הערוצים ביחד

גבאנה חושב שאחת בכל חדר זה מספיק

אבל הוא לא מתעקש, כי חבל סתם לריב

הם מתראיינים לחדשות - אותם שואלים

"תגידו, איך הגעתם לרמה כזאת של כספים?"

הם אמרו שהם נולדו פשוט עם חוש לעיצוב כובש

וחשבו כמה מכוערת החוצת D&G שהוא לובש

דולצ'ה וגבאנה היו ביחד במיטה

לגבאנה הייתה יומולדת - פונק במלון עם בריכה

הוא נתן נשיקה ואמר "תודה רבה"

ובפנים חשב שזה לא מהלב, סתם עוד מתנה

שומעים ברקע שיר "טיק טיק טוק טוק טוק"

וכשכל אחד מהמעצבים מראה את העיצוב שלו

הם אומרים "כן כן לא לא לא", כמו ששמעו בשיר הקצר

כי זה לא משנה, מה שחשוב זה המותג ולא איכות המוצר

~הולדר.

והנה שוב כאן, עוד שניה נרדם

מסריח מזיעה, חנוק מעשן

אולי מי שעשה את שלו זה הזמן

מהעבר לא יודע - פניו של העתיד - לאן?

ושוב אחרי דרך ארוכה, עם מלחמה קשה

שבה כל דבר שקורה נראה הרבה יותר רע

ממה שהוא, עדיין יש עלי פצעים קשים

וכואבים לי השרירים, אבל חיוך על הפנים

כי הכל עבר, וניצחנו שוב

זאת סתם עוד מלחמה, לא על דבר חשוב

ועכשיו החיילים סוףסוף חוזרים הבייתה

בהתחלה אפילו לא מצליחים לישון בלילה

אבל אחרי כמה ימים של שקט, החיוך עולה

ולאט לאט, כל האושר מתגלה

ניצחנו, שוב, הבסנו את האוייב

עכשיו אף אחד להתעסק איתנו לא חושב

ואיזה כיף זה לדעת שכל בעיה נפתרה

ואיזה טוב זה לגעת שוב פעם בהצלחה

ואיזה כיף זה לנוח על פסגת ההר

השקט עולה כי הרעש נגמר

אבל בפנים אני יודע שזאת לא המלחמה הראשונה

ושאחרי קצת שקט, תבוא האחת הבאה

מה שנשאר לי זה רק לנסות להינות מהשקט הזמני

ולהערך למלחמה הבאה בכל כוחי

~הולדר.