איש אחד פחד נורא.
הוא פחד מחושך. הוא פחד כלכך ששעה לפני השקיעה הוא סגר את כל התריסים והדליק את כל האורות בבית כדי שחס וחלילה לא יהיה חושך. הוא אפילו הלך לישון באור. היה לו מאוד קשה להרדם, אבל לפחות הוא לא שכב במיטה מיוזע ומפוחד. הרבה לא הבינו אותו ואמרו לו שחושך זה לא אומר כלום.. זה פשוט חושך. פשוט במקום שיהיה אור, יש חושך, אבל החדר אותו חדר, הכל אותו דבר, רק חושך. הוא מאוד התבייש בפחד הזה שלו, וזה גם הגביל אותו בהkמון בחינות. הוא לא יכל לצאת בלילה, אפילו לא לשניה, והוא היה חייב לחזור מוקדם. הוא אפילו ניהל חיים כאלו שבחורף הוא לפעמים הלך לישון ב4 בצהריים וקם ב6 בבוקר.
הוא ניסה ללכת לפסיכולוגית בקשר לבעיה החמורה שלו. הוא הסביר לה שהוא פשוט כולו מתכווץ ומתמלא בפחד לא יתואר כשיש חושך. הוא אמר שאם בחדר שהם נמצאים בו עכשיו היה חושך, הוא היה כולו מתכווץ ומתחיל לצרוח או נצמד לקיר מוכן לתת מכות למי שמתקרב. הפסיכולוגית הסתכלה עליו בהמון הבנה. זה קצת עצבן אותו. הרי היא לא מבינה. לה אף פעם לא היה שום פחד מחושך, וגם בטח לא היו לה פחדים נוראיים כאלו בכלל. אבל היא בכל זאת הסתכלה עליו במבט מבין. תמיד היא רצתה להתחיל לדבר אבל הוא קטע אותה והמשיך לספר על הפחד. הוא פשוט לא רצה שהיא תדבר. הוא לא רצה שהיא תגיד לו לעשות איזה משהו טפשי מדי, או שאפילו תגיד שהיא מבינה אותו ורוצה לעזור. אז הוא פשוט דיבר. לפעמים הוא חזר על אותו דבר כמה פעמים.
בגלל סדר היום המוזר שלו, הוא חילק עיתונים. הוא מאוד אהב את העבודה שלו. הוא יוצא ביחד עם האור כל בוקר. הוא והאור, גוף אחד. עם הבוקר, כשאין עוד אף נפש חיה ברחובות, הוא נסע לו באופניים וזרק עיתונים לבתים של אנשים. רק הוא והאור לבד. בלי שום אנשים שמסתכלים עליו מוזר כי יש לו פחד מסויים, בלי שום אנשים שמנסים להבין אותו. רק הוא. הוא והאור. בנוסף לכל, הוא חילק עיתון חדשות. הוא האיש הראשון שמביא את הבשורות הראשונות לבתים. הוא האיש הראשון שפועל. הוא היום החדש, ההתחלה החדשה.
הפסיכולוגית תמיד כאילו קיוותה בפנים שהוא ייבכה. היא רצתה שהוא "יוציא החוצה". היא לא אמרה את זה בפירוש, אבל ככה תמיד נדמה לאיש הזה. גם כשהוא רצה לבכות, הוא לא בכה. כי כשמישהו בוכה אצל פסיכולוג, הוא חסר אונים. הוא מתחנן שהפסיכולוג יעזור לו בבעיה שלו. והפסיכולוג נראה מזדהה אבל בעצם הוא לא מבין כלום. בעצם הוא מנצל את הרגע של החולשה בשביל להגיד שהוא מבין משהו. זה כמו מישהו שמנצל את זה שמישהי בוכה כדי לזיין אותה. "הכל יהיה בסדר.. באמת.. אז מה אם הוא בגד בך, יש עוד גברים בעולם שלא בוגדים", ואז הוא מחייך חיוך קטן כדי להוכיח לה שבאמת הכל בסדר והוא המושיע, והיא נותן לו אותה. הפסיכולוג צד באמצעות הבכי. כשאתה בוכה, הוא תופס אותך. אתה רוצה להפסיק לבכות אז כשהוא מזיין לך את השכל אתה מתאמץ להפסיק לבכות ובסוף מצליח. אתה נותן תשובות קצרות כדי לא להמשיך לבכות, והוא פשוט מסביר לך את הדברים כמו שהם נראים לו. בסוף, אתה אולי עוד תחשוב שהוא זה שהושיע אותך מהבכי ומהבעיה כולה.
מחלקי עיתונים, בדרך כלל, מתחילים את המשמרת שלהם לפני הזריחה. אבל הוא לא. הוא ידע שאולי יפטרו אותו על זה, ולמרות זאת הוא לא הסביר לבוסים שלו שיש לו בעיה עם חושך, כדי לא להראות משוגע. הוא פשוט סמך על זה שגם ככה אף אחד לא ממהר לקרוא עיתון ב3 לפנות בוקר, וגם לא ב5, אז הוא פשוט יצא מאוחר יותר וסיים מאוחר יותר. רק פעמים אחדות בחיים שלו הוא ראה שמישהו אשכרה אומר לו שהוא איחר. הוא פשוט אמר שהוצאת העיתונים התעכבה וזאת לא אשמתו. אף אחד לא באמת יכול לדעת כלום. בכלל, בעולם אף אחד לא באמת יודע כלום. כולם חושבים שהם חכמים כלכך, אבל אף אחד לא באמת מבין. כשאומרים שיצאה מנה חדשה במקדונלדס שהיא רק 650 קלוריות וזה נורא מעט, אף אחד לא באמת יודע שזה באמת ככה. אף אחד אפילו לא באמת יודע מזה קלוריה. "בודקים את הדברים האלו", אומרים לו הרבה פעמים. "בודקים. ואתה מאמין להם? כי לי הם לא נראים אמינים כלכך". הוא אפילו אמר את זה לפסיכולוגית שלו פעם.
יום אחד הוא החליט שהוא ייתן לפסיכולוגית לדבר. הוא רצה לצאת מזה. הוא היה מוכן לתת הכל בשביל לצאת מזה. הוא בא אליה ושתק ורצה לראות מה היא תגיד. היא הסתכלה עליו, כרגיל, במבט של הבנה, ואמרה זה מאוד פשוט. כבר ברגע הזה הוא התחיל להתחרט שהוא נתן לה לדבר. "בעצם, אתה פוחד מהחושך כי אתה לא יודע מה צפוי לך. כשיש אור אתה יודע בדיוק מה מתרחש אז אין בך שום דאגה. אתה מבין, פחד מחושך הוא אולי הפחד הכי קדום שקיים אצל בני אדם, כי אנחנו אוהבים לדעת. אבל אתה צריך להבין שחושך זה בדיוק כמו כל דבר אחר. גורמים לך לדעת שאתה מבין כדי שתיהיה בטוח יותר. זה כמו הקטע עם מקדונלדס. הם נותנים לך את כמות הקלוריות המדוייקת כדי שתחשוב שאתה מבין משהו למרות שאתה בעצם חיי בחושך תמידי. בעצם, שום דבר לא גלוי לך באמת. אור הוא רק אשליה. בעצם, כל העולם הוא חושך".
האיש לקח את התיק שלו וברח הביתה. הוא ניסה
לנעול את הדלת והתריסים ולהדליק אור, אבל זה כבר לא עזר. הוא ניסה לצאת לחלק עיתונים אבל הוא השתגע. הוא לא יודע אם העיתונים הם באמת עיתונים. הוא לא יודע אם האנשים שמתלוננים עושים את זה סתם או בשביל איזו מטרה. הוא לא ידע כלום. הוא חשד בכל דבר. המוח שלו לא הפסיק ליהיות מוטרד. הוא פחד. תמיד. מכל דבר. הוא פשוט לא ידע כלום. הוא חשב על להתאבד, אבל אז הבין שגם את המוות הוא לא מבין. הוא קשר את עצמו למיטה שלו. כדי שלא יוכל לזוז. כדי שלא יוכל לחשוב. זה לא הצליח ומצאו אותו אחרי כמה ימים כמעט מת מחוסר מים. לקחו אותו למוסד לחולי נפש.
הוא נשאר שם דיי הרבה זמן עד שהצליחו לשטוף לו את המוח בדרך מסויימת שיחשוב שהכל בעולם הזה טהור. הוא הפך לרובוט מסומם. אז שיחררו אותו הביתה לחיות חיים בריאים ונוחים. או יותר נכון, כלכך ריקים שכבר אין מקום לפחד, או לשום דבר אחר. הוא אפילו קיבל כסף לבית חדש עם רהיטים חדשים. הוא צבע את הקירות בצבעים יפים. כל קיר בצבע אחר. והיא קנה פסנתר גדול, למרות שהוא לא מנגן, כדי שמדי פעם יוכל להעמיד פנים שהוא נגן מפורסם. יום אחד הוא הזמין מקרר ובא אדם לחבר אותו. "תודה רבה לך", אמר האיש המפוחד שעכשיו הוא כבר לא מפוחד.
"יש לי רק בקשה קטנה.. האור הזה במקרר, הוא נכבה כשסוגרים את הדלת נכון?"
"נכון מאוד." אמר מחבר המקררים, "על מנת לחסוך חשמל".
"תוכל לסדר את זה ככה שהאור תמיד יידלק?"
האיש חייכך והסתכל על האוכל במקרר כאילו הוא באמת אוהב אותו ודואג לו מכל הלב.
"פשוט.. יש לי כמה בעיות עם חושך"
~הולדר.
האמת היא שדווקא חשבתי שהפוסט הזה יצא לא משהו, אבל העורכים אהבו דווקא אותו מאוד והוא עלה למומלצים :)
תודה רבה לכל מי שביקר, המליץ, ובכלל לכל מי שקורא בבלוג :) אני חייב לכם המון תודה. פעם ראשונה במומלצים בשנתיים שאני בישרא, ואני מקווה שירבו מומלצים כאלו ^^
מי שמעוניין, יש ברשימות (צד שמאל) את המסנג'ר שלי, פייסבוק לבלוג (בו יש עדכון על כל פוסט חדש ועוד בונוסים), טוויטר, וכמובן כולם מוזמנים ליהיות מנויים ולבקר מתי שמתחשק :)
יום טוב ותודה,
~הולדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
