השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד.

אני אוהבת שאני אוהבת,אבל פחות.

וסוף סוף מתגעגעת אבל פחות.

שסוף סוף מתנתק לי האובססיה הזו נעלמת לה ונשחקת לה עם הזמן.

זה נותן לי לחיות,להפסיק לרדוף להתמקד בהווה.

זה נותן לי לשכוח ,להתבגר  ?

הזמן עובר ,נוטים לשקט ומצפים לו בעיקר.

החופש מתקרב,האוויר מתחמם לו.

אני שונאת קיץ,את האמת אהבתי את החורף של השנה.

קריר ומעורפל שכזה.

נורא עמוס,זמן קצר,לחץ שמשתדלים לעבור.

התחזית אומרת שזו תקופה קשה,אך מתדווה ומודה שככה זה תמיד.

פשוט כל פעם זה נקודת תורפה אחרת .

זה הזמן "תקופת התיכון" שמתחילים לדעת,מתחילים לגלות ,להשתמש ברגש מכל הבחינות.

ככה זה בסוף השנה אוטוטו נגמר אה?

התמכרות למוזיקה,געוגעים להופעות ..

רצון להתפרקות גם אם זה לכמה שניות.

זה לא באמת משנה.

העיקר לנוח.  בעיקר מנוחה.

"הנה ברוש, לבדו
מול אש ומים.
הנה ברוש, לבדו
עד השמיים.
ברוש, לבדו איתן.
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד."