הספירה לאחור

פרק 4

"תעזוב אותי!" היא צעקה בלי להסתובב לאחור. היא נלחצה וזיעה התחילה לבצבץ במצחה. היא תפסה את הדבר הראשון שראתה והסתובבה במהירות לאחור כדי להכות את מי שתפס אותה מאחור. "מה..?" היא התבלבלה כאשר ראתה שזה בסה"כ מסמר שנתפס בחולצתה. היא נשמה לרווחה ורצה אל הדלת, פתחה אותה ומולה ישבו דינה וסוון על האופנוע. "אנחנו חייבים למהר. אבקת הקוצים מעטה מדי, היא לא תעכב אותו זמן רב." אמרה סנדרה, מתנשמת. היא עלתה על האופנוע והם דהרו לכיוון החושך.

"לאן נוסעים בכלל?" שאל סוון. "נוסעים לאנדי." סנדרה ענתה. "הוא קוסם. אני יודעת שאתם לא מאמינים לי.. אבל באמת, הוא היחיד שיכול לעזור לנו עכשיו."

אנדי היה בן 24, שחצן ומתיימר. הוא לא התנהג כראוי לאף אחד ולא הייתה לו שום טיפת כבוד לאחרים. היה לו שיער שחור ארוך ועיניים שחורות וגדולות. הוא לא היה גבוהה במיוחד, ותמיד לבש גלימה שחורה וארוכה. אפילו באמצע הקיץ. סנדרה חשבה על תוכנית כלשהי כדי להשיג את האבנים מהר יותר. יש לה כבר 2 מתוכן, נשארו עוד שלושה. היא חייבת להשיג נשק כלשהו שיעזור לה לעצור את מישל.

"מה זאת האבקה הזאת בכלל?" שאלתה של דינה קטעה את רצף מחשבותיה. "הא.. איזו?"

"אבקת הקוצים. מה היא?"

"הא, זה.. זה מתכון של סבתא שלי שמורכב מפלפל ועוד כל מיני דברים. צמחים רעילים וכו'. כשמפזרים את זה על מקום כלשהו בגוף, במקרה שאותו המקום לח או רטוב זה יכול לעשות הרבה נזקים."

"אה. את יודעת את המתכון?"

"לצערי לא. גם את הצמחים אפשר למצוא רק אצל סבתא שלי.. אני לא מכירה את רובם. אני חושבת שנצטרך לקפוץ גם אליה, אנחנו הרי צריכים לפחות משהו כדי להגן על עצמינו." היא אמרה.

הם הגיעו לכביש הראשי שהיה ממוקם לאורך יער. "תפנה פה." אמרה סנדרה לסוון, היא מכירה את הדרך לאנדי. אולי הוא יודע את המתכון של אבקת הקוצים, חשבה לעצמה. הם המשיכו לנסוע עד שראו בקתה קטנה שדלק בה אור.

"הנה זה כאן." אמרה סנדרה וירדה מהאופנוע בקפיצה.הם התקדמנו לכיוון הדלת של אנדי, ודפקו.

"כן מי זה?" נשמע קול גברי מאחורי הדלת.

"זאת סנדרה.. אני צריכה עזרה."

אנדי פתח את הדלת ונגלה לפניהם. דינה הסתכלה עליו במבט מהופנט.

"מה את רוצה?" שאל אנדי.

"מישל. הוא.. הוא כאן." היא אמרה ברעד.

"ומה את רוצה ממני?" הוא שאל שוב.

"אתה קוסם הרי לא? אולי תוכל לעזור לנו. להתמודד איתו איכשהו. אנחנו צריכים למצוא את האבנים לפניו."

"טוב תכנסו. אולי יש לי משהו."

הם נכנסו לבקתה, המראה היה די נעים. היה מסדרון שהוביל לסלון, בצד שמאל של המסדרון היה קולב לתלות עליו מעילים וכובעים. הם הלכו אחרי אנדי שהוביל אותם לסלון. בסלון היה שטיח על הקיר, עם איור מוזר של גולגולות וורדים בצבע אדום כהה ושחור. מולם עמד אח בוער וכמה ספות. היה שולחן באמצע החדר, וסיפרייה בצד. אנדי התקרב לספרייה, משך בספר כחול כלשהו ונפתח פתח קטן ברצפת הסלון. "בואו אחרי." אמר אנדי.

הם ירדו במדרגות צרות מאוד ולפניהם נגלה מראה מדהים. ארון ענק עם המון מבחנות וסרטוטים,

צמחים ושלדים של יצורים קטנים שסנדרה לא הצליחה לזהות. באמצע החדר עמד שולחן עם מבחנות,

ודבר שנראה כמו עיגול קטן, בגודל כף יד, שעשוי מעץ. "יש ברשותך כבר כמה מן האבנים, אני מניח?" שאל אנדי את סנדרה במבט עייף ומלגלג.

היא הנהנה לחיוב. "זה טוב." הוא אמר. הוא לקח את הדבר העגול שעשוי מעץ, לקח כמה מן המבחנות ושפך את תוכנן על העץ. החומר נספג במהירות. אנדי לחש משהו והעביר את העיגול המוזר לידי סנדרה.

"טוב. זה יהיה הראדר שלכם לסכנות ולאבנים. בכל פעם שתהיה סכנה הראדר יתחמם ויהפוך לאדמדם במקצת. בכל פעם שתהיו קרובים לאבן כלשהי הוא יהפוך לצבע של האבן ויקפא. זה מספיק לכם? עכשיו אתם יכולים ללכת. הפרעתם לי במשהו חשוב." הוא אמר בזלזול.

"סליחה.. אנדי..?" פנתה סנדרה אליו. "חשבתי שאולי אתה תוכל לספק לנו משהו שיגן עלינו. בבקשה. אנחנו ממש צריכים את זה, מישל נורא חזק.. אתה יודע." היא אמרה.

"אוף.. אין לי עכשיו. יוּני צריכה לחזור עם כמה צמחים ועוד דברים, שאני חושב שאני אוכל לארגן איתם משהו. תחזרו מחר בבוקר ונראה." הוא אמר.

"אנחנו יכולים להשאר פה?" סנדרה שאלה. "בבקשה, אנחנו ממש צריכים את העזרה שלך."

" טוב בסדר. אני אארגן לכם חדר." הוא אמר. "אבל מישהו יצטרך לישון בסלון."

"אין בעיה." אמר סוון.

הם עלו במדרגות ואנדי שוב הזיז את הספר הכחול והפתח ברצפה נסגר.

המשך בפרק הבא.