IM LOSING IT

אוף אתה כזה מעצבן.

"וואלה, מחזיק ממך.. שמח שהתקשרת התגעגעתי, נתראה בקרוב.."

מדמיינת אותך מתקרב אליי שוב כמו אז.. בולע את הרוק.. נושם עמוק..

מעביר לאט את המבט מהעיניים.. לשפתיים.. ושוב.. מטריף אותי!,

אני מאבדת את זה.. אני רוצה שהיום הזה יחזור על עצמו.. הנשיקה הקטנה ההיא..

ה מ מ כ ר ת.. השאירה לי בפה טעם של עוד, עוד ועוד.. ואי אפשר להפסיק!

אתה זוכר? כמו אז.. שנישקתי אותך וברחתי.. היה לך טעם של דבש.. ולא, זאת לא שורה קיטשית.

זה היה מהעוגה ההיא, שקנינו בסופר כי חברים שלך נטשו אותך רעב..

וזוכר כמה שלא רצית ללכת?.. ששמת את היד שלך על הכתף שלי וחיבקת אותי חזק שלא יהיה לי קר..

וכעסת על חברים שלך שלא יכלו להסתדר בלעדייך.. ואמרת שאתה רוצה להישאר כאן להחזיק לי את היד.

מה קרה לאותו אחד?

אתה כמו קינדר בואנו

שיעור כימיה, המורה משעממת יותר מאי פעם.. מפזילה מבט לע', (ממתי הוא נהיה כזה סקסי?!)

'בייבי נותנים קפיצה לשירותים?' אמרתי בקריצה, 'מממ אפשר גם פה..' צחקתי וחייכתי.

פתאום הרגשתי יד חמה מלטפת לי לאט לאט את רגל שמאל.. מטפסת.. מתקרבת.. עברה צמרמורת.. נשכתי את השפה..

שמתי את היד שלי על שלו, עצרתי אותו 'מה נראה לך שאתה עושה?',

הוא השאיר את היד על הרגל אבל הרחיק אותה מעט מאיברי המוצנעים ובחיוך עצוב אמר 'כולך דיבורים'

הרמתי גבה בחיוך ממזרי 'את זה עוד נראה.. חכם בשיעור כימיה, אה?' הוא חזר והמשיך בשלו

פיהקתי חיוך מזויף 'זה הכי טוב שאתה מסוגל?' הוא גיחך ואמר 'לא תדעי עד שלא תנסי'

הצלצול קטע את השיחה, 'בייב, אל תבטיח דברים שאתה יודע שאתה לא יכול לקיים.. נראה אותך מחר האני'

וככה זה נמשך.. משיעור לשיעור...

כבר שנה וחצי.