היי
הייתי באילת עם סבא,סבתא ובני דודים שלי ואחותי. היה בסיידר. חוץ מזה שכולם חולים על בת דודה שלי וכולם מצדיעים לה.. וזה מ-צ-י-ק!
איזה יום אחד הלכנו לקניון ואני בחרתי לה בגדים ממש יפים שכדאי לה לקנות והיא קנתה, בגלל שסבא שלי לא היה אתנו ולא ראה שאני בחרתי לה אז הוא אמר לה שהיא יודעת לבחור בגדים ממש יפה, כמו מקצוענית. וזה כל כך עצבן אותי כמו שאי אפשר לתאר! ואחר כך כולם תמיד שאלו אותה מה עושים ובסוף הצדיעו לה וזה מה שהיה. ואני הרגשתי כאילו אני המשרתת.. ממש ארמון.
זה לא היה מעצבן אתכם?
לא זוכרת בדיוק באיזה יום אבל שלחתי לבן משו [אני לא אכתוב מה..] ואז הוא שלח לי I love you ואז הייתי ממש שמחה!
ואפרת היא חברה כל כך טובה! ואני לא מבינה שעד לפני כמה זמן לא הבנתי את זה!
לפני כמה זמן סבתא שלי צלצלה או אבא שלי צלצל אליה ואז היא אמרה לו משהו והוא ענה לה וזה היה קשור אלי ולאחותי ובקיצר שאכלנו אז לא היה לי מצברוח ואמא שלי שאלה אותי מה קרה ואז ניסיתי להסביר לה ברמזים וכשבסוף היא הבינה אז אמרתי משהו ואחר כך אבא שלי ממש כעס עלי. מה אסור לי להגיד את דעתי?. ועכשיו הגעתי למסקנה שהשבוע הזה הוא הנורא בחיי!
וזהו..
אז יש לי אחלה חיים?
תגיבו!