משחק המשאלות.

כ"כ הרבה פעמים חשבתי,
שאין ביננו שום קשר.
כ"כ הרבה פעמים ניסיתי,
לדבר, לשתף...

סלחתי לך שלא היית,
ולא עזרת דווקא.
סלחתי לך שצחקת
כשבכיתי, והלכת.

סלחתי לך שהתעלמת
סלחתי כשנעלמת.
על דבר אחד אני לא סולחת,
על שלא היית אבא.

האמנתי שזה לא יכאב
גם אם לא תיהיה
אבל זה כאב, זה כאב
כשהיית על הקצה

ואיך גופי רעד
כשחשבתי שנגמר,
שתלך ולא תחזור
שלא תיהיה מחר.

ואיך בכיתי אז
כשלחשת לי "שלום..."
אמרת שאתה אוהב,
וכבר נמאס לך ללחום.

ואז, רק אז,
משפט כל כל משמעותי,
אמרת לי, בפעם הראשונה
שאתה אוהב אותי.

תודה לכל מי שהגיב בפוסט הקודם :)