משחק המשאלות.

 

אני מביטה בך, יושבת על ריצפת העץ המתקלפת. את מביטה בי מבעד לעיניים רדופות ומתות, חיוך אכזרי מרצד על פנייך. "איפה את?" אני לוחשת אלייך בפחד, מביטה בשיער הסבוך שבעבר היה תלתלים קופצניים מלאי חיוניות. את רק מביטה בי בעינייך הריקות, מחווה בראשך אל החלון הפתוח שרוח פרצים נכנסת דרכו.

אני מביטה בשולי חצאיתך, כולה מוכתמת בדם.

"לא..." אני לוחשת בפחד, החיוך האכזרי על פנייך רק גדל.

"מה עשית?!" אני צורחת בקול שבור, ואת עדיין מביטה בי באותן עיניים נטולות חיים.

צרחות מיוסרות של אנשים מהדהדות אי שם, אני מביטה החוצה מבוהלת בשעה שאת צוחקת באכזריות, נהנית מסבלם של אחרים.

"תפסיקי..." אני אומרת לך בכאב, מניחה יד רועדת על לוח לבי "זה לא יפה!"

 "אז מה...?" את עונה באי אכפתיות מושכת בכתפיים, "אז מה?!" דמעה שקופה מלאת יגון זולגת מלחיי באטיות, את מביטה בי בבוז, בגועל, לא שונה בהרבה ממה שאני מרגישה אלייך.

"מפלצת..." אני מסננת מבעד לשיניים חשוקות.

"ומה את?" את עונה לי באותו קול חולמני ומצמרר, מעבירה יד מצולקת ומתה בשיערך.

 "מה את..." המילים עוד מהדהדות בחלל החדר.

"למה את מתכוונת?" אני שואלת, הפעם כבר מבולבלת לגמרי.

"אני לפחות לא דואגת להסתיר את זה, אני מאה אחוז אני. את ילדה טיפשה מסתתרת מאותה מסיכה של טוב לב. מזויפת!, על מי את עובדת?!”

"למה את מתכוונת?” אני שואלת בשנית, בלבול גובר ששמץ של פאניקה התגנב אליו .

 הבעת הבוז שעל פנייך הולכת וגדלה. את מתרוממת ממקומך, איברים קטועים של אנשים נושרים מחיקך ונשפכים אל הרצפה בחוסר אונים ובצליל מעורר בחילה, את מתעלמת ממבטי הנדהם ומלא התוכחה בחיוך נטול שפיות.

"תפסיקי עם זה..." אני אומרת לך שוב, הפעם בקול נטול כוח שכנוע, מת כמעט כמו קולך. "לא אני עשיתי את זה." את עונה, גוון קולך משתנה, הפעם תורך להביט בי בתוכחה.

"למה את מתכוונת?!" אני שואלת בפעם המי-יודע-כמה, פוסעת אחריך אל חדר השינה הריק.

 זעקות מלאות שבר וכאב קידמו את פנינו כשהגענו, מלוות בצנחה איומה ודם קרוש שהכתים את הקירות הבהירים.

"מה קרה כאן?!" אני שואלת מבוהלת. את לא עונה, החיוך האכזרי על פנייך רק ממשיך להתרחב אם זה בכלל אפשרי.

מעבר לדלת האמבטיה שוכב אדם מת, אדם שטבע בדמעות של עצמו, ביגונו.

אני מביטה בו ומתחילה לבכות גם כן. מספר יפחות חנוקות חמקו אל אוזנייך, את עדיין מביטה בי בבוז. "את עשית את זה" את לוחשת באותו קול סתום, מלא שנאה ולא טורחת להסביר.

מעבר לראי שבחדר האמבטיה נשקפת דמותך- עיניים כהות, נטולות חיים, ידיים מצולקות שקצות אצבעותיהן מסתיימות בציפורניים מלוכלכות, דמויות טפרים ומוכתמות בדם ועור מת שכמו נמתח על גופך. וההבעה על פנייך... הבעה אכזרית, אפטית, חסרת חיים, חסרת שמחה או תקווה.

רק אכזריות ותאווה לפגוע באחרים. הבעה נטולת שפיות.

אני מסיטה את עיניי מהמחזה בגועל. את מגעילה אותי, את גורמת לי לצמרמורת! אני שונאת אותך, אני שונאת את גוון קולך, אני שונאת את האכזריות שבך, אני שונאת בך הכל.

 את מרימה יד מצולקת אל פניי ומאלצת אותי להביט במראה. מבעד למראה הסדוקה נשקפת אליי דמותי: תלתלים שחורים, מסורקים, עיניים כהות ועור בהיר וחלק. את עומדת לצידי, מחייכת את חיוכך האכזרי. אני מחייכת גם כן, חיוך מלא חום ותקווה. "מי את...?" אני לוחשת שוב, מוקסמת ונרתעת מהדמיון הרב והשוני מעורר התהייה בן שתינו.

"את באמת לא יודעת...?"

 

 

כמה נקודות לסיום:

*אין לי שם לכותרת/ לסיפור- תסייעו לי :P *אררר... אם מישו לא הבין הוא מזמן לשאול, קראתי אתזה כמה פעמים ואני עדיין לא יודעת אם הצלחתי להעביר את עצמי.

*בלי ביקורות על הציור D: זה בלוג שירים וסיפורים, אז לצייר גרוע מותר לי :P

*אם מישו לא הבין ת'ציור: נוו, מוזמנים לשאול XD הרעיון זהה לזה שבסיפור. אגב- התעצלתי להיכנס לפוטושופ ולסדר אתזה שיעמוד ישר (או לחלופין לבקש מאחרים שיעשו אתזה בשבילי XD כי אני מזמן שכחתי >.<)

*הרעיון (בכל זאת, למי שמתבייש לשאול): דו פרצופיות. יום יום כל אחד מאיתנו מסתתר מאחורי המסיכה הזו של טוב לב. אנחנו אפילו לא שמים לב כמה הדברים שאנחנו עושים עלולים להיות איומים ואכזריים, באייזושהו שלב המסיכה נשברת והאדם האמיתי מתגלה. בסיפור זה מובא קצת יותר מידי בקיצוניות, בלי פאניקה XD קבלו כמשל ^_^ עדיין לא מובן? כמו שאמרתי: מוזמנים לשאול ^^

*סליחה שאני חושבת שאתם מטומטמים XD נוו, זה ישרא D:

*למי שבכל זאת הבין משהו שונה לגמריי, אני אשמח לשמוע :)

*אני ממש נואשת לביקורת, התלבטתי המון עם לפרסם את זה, וכמו שרואים מהנקודות לסיום, אני ממש מהססת גם עכשיו כשאני כותבת את זה XD

*אחרי שיחה עם דודה שלי היא הציעה לי להעביר את מה שאני כותבת קודם לword, לקרא שוב, להחליף כמה מילים ולתקן. עצה טובה: גיליתי שיש לי המון שגיאות הקלדה. המילה מהדהדות חזרה לא פעם כ"מהדדות" מביך >.< בכל אופן, אני מקווה שזה עזר, בהחלט ערכתי שינויים.

*דודה שלי קוראת בבלוג, איזה מאגניב לי? תקנאו! XDDDDD

*חבר'ה! תגיבו פה, אתם לא רואים שאני נואשת?! זה ממש נחמד לדבר איתכם על מה שאני כותבת במסנג'ר, אבל זה הרבה יותר נחמד שיש תגובות בבלוג! רחמנות! :P

*ואוו, זה פעם ראשונה שאני עושה כוכביות, המצב מדרדר חח. (אתם לא רוצים לדעת איך הוורד מזועזע מכל הסלנג שרץ פה, כל מילה שניה מקווקוות XD)