משחק המשאלות.

שיגעון הארי פוטר חוזר XD

אין לי מושג מה עובר עליי ובייחוד לא מה אני רוצה מרמוס וסיריוס המסכנים. כנראה שזה ביטוי לסטייה קשה :P

לפרק הבא.

-

פאנדום: הארי פוטר.
שיפ: רמוס/ סיריוס.
דירוג: לא משהו שיצלק אתכם לנצח אלא אם מעולם לא התנשקתם (וזה בהחלט מובן בהתחשב באיך שאתם נראים =P

אגב, אנחנו באותה סירה :D)
תקופת זמן: MWPP

"נוו באמת רמ!"
"אמרתי לא!"
"בכל זאת?"
"לא!"
"בבקשה?"
"לא! ואל תסתכל עליי במבט הזה!"
סיריוס נאנח בכבדות, מביט ברמוס במבט מלא שנאה "נמאס לי!" הוא הכריז.
"חבל" ענה רמוס ושב לרכון מעל ספרו העב כרס.
סיריוס משך כסא והתיישב לידו, מביט סביבו בשעמום ומידי פעם מעניק חיוך לנערה חולפת.
באיזשהו שלב החברה התחילה להעיק על רמוס, בייחוד בשלב שבו סיריוס עבר לשריקות.
"אסור לשרוק בספריה!!!" הוא צרח לבסוף כשהגיעו מים עד נפש.
סיריוס נפל בבהלה מהכסא, מביט סביבו בפראות וממהר לסדר את בלוריותו ולחייך לעבר מנדי בראון.
"השתגעת?!?!" הוא אמר לרמוס מזועזע "בדיוק עבדתי על החיוך הטוב ביותר שלי!"
"טוב תעבוד עליו במקום אחר!" קרא רמוס מעוצבן קמעה ובעט את סיריוס הרחק ממנו.
"אתה עוד תשלם על זה!!!" הוא קרא שוב בכל מלא דרמה.
רמוס פהק.

"היי, פססס... ג'יימס! ג'יימס!!!!! פססס... ג'יימס?" סיריוס נסה נואשות למשוך את תשומת לבו של חברו בשעור תולדות קסם.
ג'יימס, כרגיל, היה עסוק בלבחון את שערה האדמוני של אוואנס.
"ג'יימס לילי אוהבת אותך!" הוא לחש.
ג'יימס הסתובב במהירות משרבב את לשונו בהתלהבות "באמת?"
"לא." ענה סיריוס. פניו של ג'יימס נפלו.
"היי, תתעודד יש לי רעיון למתיחה חדשה!" הוא לחש מרחיק את כסאו מזה של רמוס.
"כן?" שאל ג'יימס בהתלהבות, אם כי סיריוס הבחין לחרדתו שבהרבה פחות התלהבות משהפגין למשמע שמה של אוואנס.
"ובכן חשבתי" הוא פתח בנימה קונדסאית מוסיף חיוך שהיה שמור רק לדיבורים מסוג זה. "למה שהפעם לא נמתח.... קונדסאי"
"אעע?" ג'יימס הביט בו מבולבל.
"אני מתכוון, תראה את רמוס ולינדזי המשקפופרית, כל כך הרבה אהבה יש ביניהם אבל שניהם ביישנים מהתחת, למה שלא נעזור להם קצת?" קולו של סיריוס עלה בכמה אוקטבות והוא הוסיף גם צחוק מרושע.
"שיהיה למזל" הוא תרץ נוכח הבעתו המבולבלת של ג'יימס.
"אז מה התכנית?"

"שורש גרדי?"
"יש!"
"דבקון?"
"יש!"
"שערה מראשו של ירחוני?"
"יש!"
"מצוין!" סיריוס הביט סביבו בשביעות רצון, פיטר ניגב את ראשו המיוזע וג'יימס רק חלם בהקיץ.
"השיקוי מוכן!" הכריז סיריוס.
"עכשיו רק צריכים לדאוג שלינדזי תשתה את זה והיא תתאהב ברמוס נואשות!" קרא פיטר בהתלהבות.
"נראה את ירחוני מתמודד עם זה!" הוסיף סיריוס בחיוך השטני שכמובן, נשמר במיוחד לרגעים שטניים שכאלה.
"אתם חושבים שזה יעבוד על לילי?" שאל ג'יימס בטון חולמני
סיריוס זרק עליו ספר.

אחר הצהרים סיריוס מזג אל גביע הזהב את שיקוי האהבה שהכין, מתלבט כיצד לגרום ללינזי לשתות ממנו.
פיטר וג'יימס הציעו עשרות רעיונות יצירתיים לביצוע המשימה אבל סיריוס העדיף את השיטה הקלאסית.
הוא בדיוק התכונן לגשת אל לינזי כשרמוס הצטרף אל השולחן, עסוק בלהראות שקט ומסתורי.
"מה אתה עושה?" הוא לחש אל סיריוס מזווית פיו, מביט בחשדנות בגביע שהעלה ניחוחות מעניינים.
"הממ... כלום... למה שאני אעשה משהו?" שאל סיריוס בחיוך הכי תמים שלו שאם לא ניחשתם נשמר במיוחד לנסיבות שכאלה ושרק.
רמוס גלגל את עיניו וחזר לבלוס תפוחי אדמה מאודים ממשיך לפזול אל גביע הזהב הקטן כשההבנה הכתה בו.
"זה מריח בדיוק כמו... העוגה שאני אוהב..." הוא אמר לסיריוס בחיוך מנצח.
"אז מה?" שאל סיריוס בסתמיות.
"איך שכחת שיש לו חוש ריח מפותח?" סינן ג'יימס בדיוק את מה שעבר בראשו שלו.
"התכוונתי לתת את זה ללינזי לפני שהוא הצטרף כאילו!" הוא לחש אל ג'יימס.
"טוב אני ממש ממהר!" צעק סיריוס לפני שרמוס יעשה משהו ותחב כמויות אדירות של פירה ונתחי בשר אל פיו, מקווה להסתלק במהרה עם השיקוי.
"סיריוס הכל בסדר?" שאל רמוס בדאגה כשסיריוס הלך והאדים משתנק ונחנק.
כמה בנות מהשולחנות הסמוכים התקרבו בבהלה, צווחות את שמו ומושכות בשערותיהן.
"אל תמות סיריוס!" בכתה קאתרינה מהפלפאף, דמעות נקוו בזוויות עיניה.
סיריוס ניסה לחייך את החיוך המקסים שלו (אחרי הכל היא הייתה בלונדינית) אבל הצליח להפיק רק עווית כאב ולהשתעל עליה פירה.
"תעשו משהו!!!" היא צרחה ומיהרה לרוקן את גביע הזהב הקרוב אל פיו.
שלושת הקונדסאים צעקו יחד בשעה שעיניו של סיריוס התרוקנו מכל הבעה ונעצמו באטיות.

"רמוס..." סיריוס לחש, פוקח את עיניו באטיות. הוא הביט סביבו מבולבל, בעוד ההבעה החולמנית מתפשטת על פניו.
"הכל בסדר רך כף?" שאל ג'יימס בחשש בעוד קאתרינה מתאוששת מההלם ומחבקת את סיריוס בחוזקה.
"חשבתי שזה הסוף!" היא צווחה באוזניו, נופלת על כתפיו.
"תעזבי אותי" הורה סיריוס בקול מונוטוני "איפה רמוס?"
לפתע ראשו של רמוס כמו הציץ מעבר לים התלמידים, הבעת דאגה וחשש כנים מרוחים על פרצופו.
"רמוס!" סיריוס צווח באושר ורץ לעבר רמוס לופין שכמו זהר באור נוגה.
"סי-" פתח רמוס נקטע ע"י סיריוס שנפל על כתפיו וצווח כמו נערה היסטרית.
"אני יכול לטבוע בתוך העיניים שלך, רמ" אמר סיריוס בפה פעור לרווחה, מבחין לפתע עד כמה עיניו של רמוס "בהירות כעין הענבר"
רמוס נסוג לאחור בבהלה "הכל בסדר סיריוס?" נימת קולו הסגירה חשש לא מבוטל.
החשש בקולו המס את סיריוס. הטון העמוק, הבוגר ופס בהיר שנשזר בשערו הוסיף לתדמית האחראית שסיריוס מצא כמושכת לחלוטין.
"יותר מתמיד" ענה סיריוס בקול רך והוסיף קריצה שובבית שרק בלבלה את רמוס יותר.
הבלבול של רמוס דרבן את סיריוס לכרוך את זרועותיו סביבו (לחרדתן של נערות רבות ועיניין לא מבוטל של נערים רבים) וחייך חיוך שנשמר, טוב- לנסיבות לא מוכרות ומיוחדות שכאלה.
רמוס הביט בסיריוס פעור פה וזה חייך בעליזות, מביט בשפתיים המלאות, הרכות ותמלא תשוקה עזה ל-
"שלא תעז רך-כף!" צרח ג'יימס בהיסטריה מושך את סיריוס מהנער ההמום.
"כלום לא קרה פה!" צייץ פיטר בהתרגשות, מסמיק תחת כל המבטים שבהו בו וממהר לסייע לג'יימס לסחוב את סיריוס (שניסה לחזור לרמוס בצווחות ויללות קורעות לב) אל חדר המועדון.
"מה עובר עליך רך כף?" שאל ג'יימס ששמט את חברו בגועל על המיטה הסמוכה.
"אני רוצה את רמוס!" צווח סיריוס בזעם "תן לי רמוס!" סיריוס החל לרקוע ברגליו על המיטה ולקפוץ מעלה מטה מזמר שיר מקורי שכלל את המילים רמוס, רמוס ו, כמה צפוי- רמוס"
"שתק!" צרח ג'יימס וסיריוס נשמט באטיות, המום ומושפל על המיטה מסתפק במבטי זעם ואיחולי מוות בייסורים לעבר ג'יימס.
"זה השיקוי ג'יימס!" ציווח פיטר, מתאמץ שלא לפרוץ בצחוק והרים את גביע הזהב שסיריוס שמט מוקדם יותר מאותו הערב.
ג'יימס הביט בגביע הקטן, ההבנה מתפשטת באטיות מרגיזה על פניו. "אוו" הוא אמר לבסוף.
"נוו טוב... מה יש לארוחת הערב?"
"אתה מתכוון להשאיר אותו ככה?" צרח פיטר בבהלה "אבל הוא... הוא יעשה גברים! אה, דברים! אסור! ורמוס... רמוס!!!"
"אתה לא מבין פיט, סיריוס רצה למתוח קונדסאי!"
"נוו?" שאל פיטר בטמטום.
"אז במקום קונדסאי אחד, נמתח שניים!" קרא ג'יימס בעליזות, הבעה זחוחה מתפשטת על פניו.
"אבל- אבל-"
"שוש!"

טוב, טכנית יש לזה גם המשך אבל אני לא בטוחה אם לפרסם.

אני חושבת שככה זה נגמר דיי נחמד ואני חייבת להגמל מכתיבת פאנפיקים מהר :P

בכולופן אם מישהו מרגיש צורך עז לקרא על סיריוס רודף אחרי הזאב הקטן ברחבי הוג שפשוט יתן צעקה D:

יומנעים :)

עידכון: טוב אני יודעת שאתם לא עיוורים אבל יש בי את הצורך הזה להכריז: ואוו! החלפתי עיצוב (סוף סוף) והאדום ההוא הפסיק לקדם את פני.