משחק המשאלות.

אוקיי, זה היה צפוי. כתבתי סיפור אחר וחדש לתחרות כי ההוא לא היה מספיק דרמטי לטעמי :P

כמובן, בלוג התחרות: "כתיבה נוצרת"

"מעפר באת ועפר תאכל"

אם הייתי ציפור לא הייתי צריך לזחול כל היום, או ללכת, או לברוח, או כל דבר אחר.
אם הייתי ציפור הייתי יושב כל היום, במקום גבוה, כזה שאיש לא יוכל למצא אותי ומספר סיפורים אודות המרחבים העצומים, האינסופיים שם למטה.
אם הייתי ציפור... אבל אני לא ציפור, אני גם לא בעל כנף או רגליים או כל דבר אחר.
אני רק חוט ארוך וגמיש, נחש.
להיות נחש זה נורא איום וזה איום ונורא. להיות נחש זה לא להיות שום דבר, זה להתקיים על כל דבר אבל כל דבר הוא כלום.
זה לאכול עפר, עפר, כל החיים שלך עפר.
ושונאים אותך. כולם. כי אף אחד לא אוהב נחשים, נחשים הם מסוכנים, נחשים הם מגעילים, נחשים הם כלום.
הייתי רוצה להיות כל חיה אחרת, רק לא נחש.
והאשמה, האשמה הורגת. העיניים שנותרות פקוחות תמיד צופות ללא הרף בכל אותם אנשים שנאלצתי להרוג, להכיש, בעל כורחי.
אני לא רוצה להרוג, איני מוצא בכך שום טעם. טוב, אולי תחושת הפורקן, לאחר שאתה מנקז את כל הארס לגופו של האדם.
אבל זה לא שווה את זה, באמת שלא. כי אחרי הכל גם לאדם יש טעם של עפר.
לכל דבר יש טעם של עפר.
אני חייב להרוג. חייב. אם לא אהרוג אמות בעצמי. אם לא אהרוג האדם יהיה זה שיהרוג אותי.
אני לא רוצה להרוג, אני חייב להרוג, זה הישרדות.
זה נורא לראות את המבט שמתפשט בעיני בני האדם לאחר שמכישים אותם. בהתחלה זה רק בהלה, בהלה טהורה ופחד אינסופי.
אחרי זה אתה רואה איך העיניים מתרוקנות מהכל, בהשלמה, בהבנה. ואז חשכת המוות מתגנבת אליהן והייאוש ממלא את הכל.
זה נורא עוד יותר לצפות מהשיחים ברגע בו מגיעים שאר בני האדם, מביטים בחבר שלהם בחוסר אמון.
ואתה צריך להתאפק, לשלוט בעצמך, לראות בכל הכאב הזה ולהבין שאתה לא רוצה להסב אותו לעוד אנשים.
אבל אתה לא יכול! אני לא יכול, לעזאזל, לא יכול. הריח הזה, הריח של המוות מטריף את החושים שלך, שלי, ואני חייב, חייב לטביע את הארס בעוד גוף ועוד...
עד שערימה גבוהה של גופות, של אנשים גוססים נשמטת על הדשא הרך.
ואני זוחל ביניהם, מרגיש בכל הכאב ומבין שלכל הסבל גרמתי אני. אני אחראי לכל.
החתך הרחב על אבריהם של בני האדם מעלה צנחת דם מוכרת וריח של מוות. הטעם גם הוא מוכר, חול.
אחרי הכל מחול נוצרו בני האדם, חול הוא טעמם ולחול הם גם ישובו. באשמתי.
סיבת קיומי היא מקור הרע בעולם, אני יודע. אולי אחרי הכל, בני האדם צודקים.... נחשים הם רק עוד חיה עלובה, מרושעת וערומה מכל.

קרידיט לשיעורי תורה:

"מעפר באת ואל עפר תשוב"

"והנחש היה ערום מכל" (פרוש: ארור מכל)

והייתי משבצת עוד כמה אבל אני בהחלט לא מעוניינת להלאות אף אחד :)