משחק המשאלות.

אני מרגישה דיי נחמד עכשיו. חבל שאני לא יכולה לתאר תחושה של אושר כמו שאני מטיבה לתאר דיכאון. זה היה יכול לתת לי המון.

למרות שאני לא מרגישה אושר, אני לא בטוחה איך מרגישים כשמאושרים, אבל אני יודעת שלא רע לי, מה שאומר שכמעט טוב לי.

קשה לי להבין מה אני צריכה כדי שיהיה לי טוב, אבל טוב באמת, אבל אני פשוט יודעת שהיה לי טוב פעם, שאני מסוגלת להרגיש טוב ואני מסוגלת גם להרגיש טוב יותר.

אני חושבת שאלו המחשבות, המח, האוייב הכי גדול שלי שנהנה לסייע לי להתעלל בעצמי נפשית. אני חושבת שאם הייתי נולדת מטומטמת,

אבל ממש מטומטמת כי קצת מטומטמת אני כבר עכשיו וכל אחד קצת מטומטם וגם יותר מקצת. בכל אופן, אולי אם הייתי נולדת מטומטמת הייתי מסוגלת להיות מאושרת.

מטומטמים לא חושבים הרבה ואז לא הייתי נאלצת לחפור בתוכי כל כך עד שאני פוערת בעצמי פצעים.

אם הייתי נולדת מטומטמת לא היה עצוב לי שאני מטומטמת, כי לא הייתי מבינה את זה בכלל. ואולי לא היה עצוב לי בכלל. בכלל. בכלל.

כלום לא היה מזיז לי כי לא הייתי מבינה את חומרת המצב. אבל עדיין, אני לא רוצה להוולד מטומטמת.

אני חושבת שפעם אהבתי את עצמי, לפחות יותר מעכשיו. עכשיו אני קצת, קצת, טוב, קצת הרבה, שונאת את מה שנהייה ממני.

אה. כתבתי שיר (או יותר נכון שניים)

הוא קצת שונה מהשירים האחרים פשוט כי הוא מדבר על הכוכב שנצנץ לו מעבר לחלון שלי, ב3 וחצי לפנות בוקר והייתי חייבת לספר עליו למישהו שהציע לכתוב עליו שיר.

אגב, המישהו הזה הוא זה שהלחין את השיר "נולדת כדי למות" ועוד איזשהו שיר וגם השיר הזה נכתב בזכותו... אז תודה נתן. :)

שני השירים מדברים על כוכבים, אחד שיר שהוא אממ... כרגיל כזה, ואחד שיר שהיה אמור להיות שיר אהבה שכמובן, הייתי חייבת לנתץ.

כוכב יפה, זוהר, מאיר
בשלוש וחצי לפנות בוקר
אולי זה אתה שחזרת לעיר
וממלא את הרחובות באושר.

כוכב קטן, זוהר, מאיר
בשמים האפורים, המעוננים- שלי
אולי הוא כמוך, זוהר, נדיר
אולי הוא מאיר במיוחד בשבילי.

כוכב בודד, אי שם, גבוה
רוקם סיפורי אהבה ובדידות
אולי הוא צופה, חסר מרגוע
מחכה שנחזור, שנחדש החברות.

כוכב נוצץ, ממש כמוך
ביום שאמרת שעוד לא מאוחר.
אורות נשברים, אי שם, גבוה
כמוני, כמוך כשהכל נגמר.

ועוד שיר כוכבי:

אם הכוכבים היו מדברים
הם היו מספרים אודות הבדידות
החשיכה, השכול בשמים
אבל הזוהר, האמת והחברות.

אם הכוכבים היו יכולים
הם היו מאירים לנו תמיד
הם היו זורחים בשמים השחורים
נוצצים במרחבים של החיים.

אם אני הייתי יכולה להיות
מוארת, כמו כוכב בשמים
לזרוח גם כשרע
ולהאיר לכולם בעיניים.

אם כולנו היינו יכולים
להיות כמו הכוכבים
לבד ויחד, לא לחוד
לזרוח גם אם נלך לאיבוד.

אולי העולם היה טוב יותר
אולי היינו מאמינים באושר
וכל תנודה לא הייתה מכבה את האור
על הכאב והבדידות היינו יכולים לגבור.

חוץ מזה, המשכתי את "למתוח קונדסאי" אני חושבת שאני אפרסם את הפרק השלישי ואי"ה האחרון בפוסט הבא. רק תכתבו לי אם אתם בכלל מעוניינים לקרא אותו.

תודה. יום נעים לכולכם :)