והנה פרק שלישי ואחרון :) קריאה נעימה!
לפרק הקודם.
פרק 3.
"בוקר טוב!"
"אעעעעע!"
"אה?"
"מה לעזאזל?"
"מה לעזאזל מה?"
"מה לעזאזל אתה עושה במיטה שלי?!"
רמוס, שבד"כ השתדל לשמור על טון רגוע, קפץ מהמיטה בסערה.
"אני לא מאמין!" הוא ירק לעבר סיריוס שהביט בו בעיניים גדולות ותמימות.
"גם אני לא..." אמר סיריוס לבסוף "כלומר, זה היה כל כך כיף..." הוא נאנח.
"כיף?!" צווח רמוס מאבד את העשתונות "מה כיף?!"
"נו.. להיות איתך... אתה יודע...." סיריוס הסמיק קלות נוכח המבט הנדהם של רמוס.
"מזת'ומרת להיות איתי?" הוא שאל בקול רפה.
"לישון איתך ירחוני!" אמר סיריוס בחיבה וזינק מהמיטה, כורך את זרועותיו סביב הנער המפוחד.
"אממ... מצטער להפריע לרגע הרומנטי אבל עכשיו שש בבוקר, זוג יונים." בקע קול חנוק מכיוון מיטתו של ג'יימס.
"שתוק פוטר!" קרא רמוס מתלהט.
"אוו, ירחוניני, הוא רק מקנא!" אמר סיריוס מלטף את לחיו של ירחוני וגורר אותו חזרה למיטה.
"קדימה, הרגע ושכב, אני אכסה אותך, טוב מתוק שלי?" הוא אמר בקול נוטף סוכר.
ממיטתם של ג'יימס ופיטר נשמעו קולות הקאה רמים.
"סיריוס, מספיק!" קרא רמוס בכעס, גורר את סיריוס אל המיטה שלו. "תישן כאן! לא לזוז! להתנהג יפה!"
"אני אוהב שאתה תופס פיקוד!" אמר סיריוס בחיוך ממזרי "אתה כל כך גברי ככה."
"לעזאזל!!!" צעק רמוס מנענע את ראשו בייאוש.
"התחרטת?" שאל סיריוס מהמיטה.
"לא, אני לא! אני הולך להתקלח!"
"אולי שקט כבר!" צווח פיטר בקול מעומעם "מנסים לישון פה אתם יודעים!"
רמוס נאנח ומיהר אל המקלחות.
"הכל בסדר יקירי?" לחשה אליו המראה שתמיד הייתה קצת פלרטטנית.
"אני לא בטוח..." אמר רמוס מתיישב על שפת האמבטיה. "את מבינה, סיריוס מאוהב בי" הוא אמר מסמיק.
המראה צחקקה באופן מעצבן ביותר "נוו טוב, סיריוס בחור חתיך" היא אמרה בקול חנוק.
"לא את לא מבינה!" אמר רמוס מעוצבן. לעזאזל, היא מראה! היא לא אמורה להתנהג כמו נקבה היסטרית.
"אני לא מבינה מה?" אמרה המראה בקול עדין, רגוע שהזכיר לרמוס את הפסיכולוגית של אחותו.
"אני לא גיי!!!" צרח רמוס בקולי קולות.
"אנחנו יודעים חבר, עכשיו אתה יכול לתת לנו לישון?" צעק ג'יימס מחדר השינה.
רמוס גלגל עיניים. "אני לא יודע מה לעשות" הוא אמר למראה מיואש.
"תתחיל באמבטיה" יעצה לו המראה ורמוס הביט בבבואתו מרימה גבה.
"יאק!" הוא מלמל בעודו מתפשט (לשריקותיה של המראה) ונכנס לאמבטיה.
בארוחת הבוקר סיריוס השתדל להיות קרצייה כמה שפחות. באמת.
"אז מה אתה רוצה לאכול ירחוני?" שאל סיריוס מרים צלחת של תפוחי אדמה ומגיש לרמוס.
"כלום..." מלמל רמוס בעייפות.
"אולי כותלי חזיר?" שאל סיריוס חוטף את הצלחת מג'יימס (שילל במחאה) ומגיש לרמוס.
"לא," אמר רמוס בטון הרגוע ביותר שהצליח לגייס "תודה סיריוס"
"וביצה? ולחם קלוי? וטוסט עם ריבה? עם חמאה?" שאל סיריוס בחיוך זחוח.
"לאאאאאאאאאאאאאאאא!" צעק רמוס.
"למה אתה צועק?" שאל סיריוס פגוע.
"אתה-פשוט-מחרפן-אותי!!!" צעק רמוס.
"אני דואג לך!" מחה סיריוס בכעס והצביע על עיניו "כל הלילה לא ישנתי בגללך!"
"בגללי?" שאל רמוס "למה?"
"דאגתי לך! ומה אם תיתקף עוויתות באמצע הלילה? ומה אם לא יהיה לך נח? פשוט לא הייתי מסוגל לישון!" צעק סיריוס.
"באמת?" שאל רמוס מופתע. "היית ער כל הלילה בשבילי?"
"כמובן!" אמר סיריוס.
"תודה רך כף" אמר רמוס בחיוך מפוייס "אבל באמת, באמת שלא היה צורך ואין צורך שלא תישן בלילה"
"בשבילך ירחוני אני מוכן לא לישון יובלות!" אמר סיריוס ברצינות והניח את ידו על לוח ליבו.
"הממ... זה מספיק סיריוס" אמר רמוס מסמיק במבוכה כשקלט שכל תלמידי הוגוורטס בוהים בהם (או במקרה של פיטר וג'יימס מקיאים אל תוך צלחות הזהב).
"למה?" שאל סיריוס בתמימות "אתה לא אוהב לשמוע עד כמה אתה חשוב לי?"
"זה מאד נחמד מצידך אבל הממ... אולי תספר לי על זה במקום אחר?" הציע רמוס מתפלל שכולם יחזרו לפעילויותיהם הרגילות (כלומר לצרוח באולם הגדול ידיעות מתוך הפקפקן ואז לדון ברצינות לגביי ההשלכות של המלפפונים המתעופפים על חייהם של השנורקקים)
"מצויין!" צווח סיריוס ומשך את ידו של רמוס "קדימה בא!" הוא פתח בריצה סוערת לעבר חדר המועדון, מחזיק את כף ידו של רמוס בחוזקה.
"מלפפון מעופף!" הוא אמר מתנשף והחור שמאחורי האישה השמנה נחשף.
"קדימה ירחוני, שב!" קרא סיריוס וקרב את הכורסא הטובה ביותר אל רמוס.
"אמ.. תודה רך כף, אבל איפה אתה תשב?" שאל רמוס.
"עליך כמובן!" אמר סיריוס בעיניים נוצצות ודחף את רמוס על הספא, קופץ לתוכה אחריו.
"אאוץ'" מלמל רמוס בקול עמום ולפתע מצא את עצמו מקשיב לווידוי האהבה החושפני של סיריוס.
"-וכשאני רואה אותך זה כאילו האביב הגיע להוגוורטס!" הוא זמרר במלודרמטיות.
"אממ... רף כף," מלמל רמוס "אנחנו באביב"
"אוו, כמובן" אמר סיריוס במבוכה "אז...אעע... כשאני רואה אותך השמש זורחת, הציפורים מצייצות, ליבי מפסיק לפעום, לראשי קופץ החום!" הוא דקלם ורמוס התאפק שלא לפרוץ בצחוק.
סיריוס המשיך לתאר את רגשותיו באופן שהלך ונעשה יותר ויותר פרטני, בייחוד כשהוא דיבר על ההשלכות הפיזיות. רמוס עצם את עיניו בעייפות, קולו של סיריוס כמו מרחף מעליו.
"ירחוני?" לחש סיריוס מנומנם לאחר מה שנראה כמו שעות. "הממ...?" מלמל רמוס.
"אתה אוהב אותי?" סיריוס הביט בו בעיניים גדולות.
"אני מאד אוהב אותך סיריוס" אמר רמוס בישנוניות. עיניו נפקחו בחדות כשהרגיש את שפתיו של סיריוס מברישות את שפתיו, רגע לאחר מכן לשונו של סיריוס הייתה בתוך פיו.
רמוס רצה להתנתק, באמת שרצה, כלומר הוא ממש משך בשערות של סיריוס, אבל סיריוס לא עזב אותו.
לא הייתה לו ברירה אלא להשיב לסיריוס נשיקה גם הוא, להניח לנער השני להעמיק את הנשיקה ולעסות את לשונו. עד מהרה רמוס הבין למה הנערות בהוגוורטס מרבות לדבר על סיריוס בלק, סיריוס התגלה כנשקן מעולה.
רמוס אחז בעורפו של סיריוס מקרב אותו אליו יותר כשלפתע סיריוס התנתק ממנו בפתאומיות.
"מה אתה עושה?" צעק סיריוס מבוהל.
"מה?" שאל רמוס בבלבול.
"מה הלשון שלך עשתה בתוך הפה שלי?" צרח סיריוס משרבב את לשונו ויורק לכל עבר "איכס!" הוא צעק.
"אתה זה שנישקת אותי!" צעק רמוס בחזרה. "אני זה שצריך להתלונן... אני אה... הקרבתי את עצמי למענך! כן בדיוק!"
"על מה אתה מדבר לעזאזל חתיכת סוטה?" צעק סיריוס קופץ מעלה מטה בהיסטריה.
"השיקוי הזה שלך גרם לך לרדוף אחרי בכל רחבי הוגוורטס ולהטריד אותי מינית! ואתה עוד מעז להתלונן?" שאג רמוס.
"השיקוי הזה ש- רגע, אתה רוצה להגיד לי ששתיתי את השיקוי?" עיניו של סיריוס התרחבו בבהלה.
"דאאאא!"
"אני לא מאמין! המוניטין שלי נהרס!" צווח סיריוס. "אף אחת לא תרצה אותי יותר!" הוא ילל.
"אל תדאג, אני בטוח שיהיו כמה בנים שישמחו להנעים לך את הזמן" גיחך רמוס.
"שתוק, יא דוחף לשונות!" התעצבן סיריוס ודחף את רמוס אל הספא.
"אל תגיד לי לשתוק, יא מכין שיקויי זימה!" צעק רמוס בחזקה ודחף גם הוא את סיריוס.
"אל תגיד לי אתה לשתוק, יא מנצל מצבים!" צרח סיריוס והפיל את רמוס אל הריצפה, נופל אחריו.
"אני לא מנצל מצבים!" מחה רמוס וניער את ראשו כשקצוות משערו של סיריוס דגדגו את פניו.
"אתה כן!" שאג סיריוס.
"לא, אני לא!" קרא רמוס וכמעט פרץ בבכי.
"כן! כן! כן!" אמר סיריוס בקול מעצבן "אתה מנצל מצבים!"
הפעם רמוס באמת התעצבן "אז אני מנצל מצבים אה?" הוא שאל בכעס.
"בדיוק!" אמר סיריוס בחיוך רחב, שמח על שחברו קלט סוף סוף.
"אתה מתכוון, ככה?"
עיניו של סיריוס נפקחו בבהלה כשחש בלשונו של רמוס חודרת אל תוך פיו.
Fin!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
