לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משחק המשאלות.


יש לי משאלות ברגע מתגשמות, וחלומות איתם אני תקוע. יש לי כוונות לקום ולעשות, מחר הופך תמיד לעוד שבוע.

Avatarכינוי: 

בת: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2008

לאהוב אותך פעם....


נגמר.

 

וסיפור.

סיפור.

סיפור!

או משהו כזה. סיפור. מתיימר להיות. סיפור.

 




לאהוב אותך פעם...

 

הם הולכים ביחד, מחובקים. היא מרגישה מוגנת בזרועותיו החמימות והוא מצידו מאושר להגן עליה.
היא מסתכלת בעיניו והן מהבהבות אליה בחזרה. והם יודעים, זה לא זה.
היא בודדה. הוא בודד. הם בודדים ולא נותר להם דבר, רק זה את זו. הוא לא אוהב אותה, לא כמו שהיא הייתה רוצה שיאהב והיא לא אוהבת אותו, לא כמו שהוא היה רוצה.
אבל הם ביחד. ביחד, כדי לא להיות לבד. והוא מחבק אותה כי צריכה את זה והוא צריך את זה והם צריכים את זה.
היא מרגישה אנוכית כשהיא מלטפת את הידיים הגדולות, המחוספסות כמעט כאילו היו בבעלותה.
הוא מרגיש רמאי ושקרן כשהוא מניח לה לחבק אותו ושלוש מילים שהיה נותן הכל כדי לומר מסרבות לחמוק מפיו.
"הייתי רוצה לאהוב אותך פעם..." היא לחשה לאחר שבילו עוד לילה ארוך בצפיה בגלים המתנפצים אל המזח.
הוא עטף אותה בידיה החמימות ורק חייך את החיוך העקום שלו "אנחנו תמיד אוהבים את אלה שפוגעים בנו"
היא נאנחה, רצתה לצעוק שהוא טועה ולהביא לו דוגמאות מעשרות סיפורי אהבה ואגדות נוטפות סוכר שקראה בילדותה. איכשהו, הן תמיד נגמרו ב"אושר ועושר עד עצם היום הזה".
אבל היא ידעה שזה כל מה שהן, רק סיפורי אגדה לא מציאותיים שאדם רומנטי ופתטי כתב להנאת דורות דורות של נערות שבילדותן חיכו לאביר על הסוס הלבן וכשגדלו הבינו שהן תאלצנה להסתפק בפחות מזה, הרבה פחות מזה.
היא עוצמת את עיניה בעצלתיים ומרגישה בשפתיו הרכות שנושקות ללחייה במה שהרגיש כיותר צורך מרגש. היא מבינה אותו ולוחצת את ידו בחוזקה כששפתיו מחליקות במורד צווארה.
הוא מנשק אותה בכל סנטימטר בגופה והיא אוחזת בו כי צריכה אותו קרוב, כי הוא כמעט גורם לה להרגיש.
הם מתגלגלים בן הסדינים שבמיטה הקטנה, הוא מביט בה מבעד לעיניו האפורות, הריקות כמעט.
"הייתי נותן הכל כדי לאהוב אותך" הוא אמר בכנות, מרכין את ראשה במחווה כמעט מבויישת.
היא נאנחת ומחייכת חיוך קלוש. "אני מצטער" הוא לוחש כשהיא מתלבשת בזריזות "אני כל כך מצטער" קולו מלווה אותה כשהיא יוצאת מהדירה הקטנה והיא יודעת שהוא באמת מתכוון לזה.
היא יוצאת את הסף וסוגרת את הדלת בעדינות מאחוריה. היא נאנחת "אני מצטער" המילים מהדהדות באוזנה.
היא מהססת לרגע ואז חוזרת אל הדירה הקטנה. הוא מביט בה מבעד לעיניים מחושבות והיא לא יכולה שלא לחייך אליו כשהוא שב וממלמל "לא התכוונתי לפגוע בך" עמום, מעורב בעשרות מילות התנצלות חפוזות.
"הייתי נותן הכל כדי לאהוב אותך" הוא אומר, היא מביטה בו לרגע, והיא יודעת, היא אוהבת אותו.
אנחנו תמיד אוהבים את אלה שפוגעים בנו.

 

נכתב על ידי , 3/8/2008 03:38  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



8,898
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבת 7 (ככל הנראה לנצח). אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בת 7 (ככל הנראה לנצח). ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)