משחק המשאלות.

-מחקתי הכל חוץ מהקטעים שאהבתי :P-

"אתה חושב שיש מקום כזה, רחוק, שהאנשים בו צוחקים תמיד ולעולם, לעולם לא בוכים?"
"אפילו לא משמחה?" הוא שאל משועשע, מביט בעיניה הגדולות, התמימות כל כך.
"גם לא! אני שונאת שבוכים במקום לצחוק! הם בכלל... בכלל לא יודעים מה זה בכי, אין דבר כזה. לא הגדירו את המילה הזו! אין מילה כזו באוצר המילים שלהם! הם-"
"הבנתי, הבנתי. מעולם לא ראו את הנוזל הזה שניגר מהעיניים" הוא אמר בעייפות.
"דמעות!" היא הרגישה צורך לתקן אותו.
"כן זה..." הוא פיהק.
"אתה אף פעם לא בוכה!" היא אמרה, הוא לא היה בטוח אם בהאשמה או סוג של גאווה.
"אין לי שום סיבה לבכות." הוא ענה בתגובה והביט היישר לעינייה "וגם לך אין."

"לפעמים אני רוצה לצחוק ואז לקפא, שהשמחה תשאר לנצח..."

"אם תקפאי לא תיהי מאושרת" הקול הגיע אליה כמו מתוך מעמקים חשוכים. היא הסבה את פניה.
"אם אקפא אשכח הכל" היא אמרה בעקשנות. 

"לפעמים אני רוצה לשמר את הרגעים האלה, שהזכרון שלך יחיה בי לעד..."

חסר פואנטה.