לפעמים אני תוהה למה בכלל להמשיך לחיות. זה לא שאני רוצה להתאבד, אני פשוט לא מתלהבת במיוחד מהחיים. אין לי למה לחכות בחיים. פעם רציתי לעבור דירה למקום עם דוברי אנגלית, אולי ארצות הברית, ואז שם למצוא עבודה פשוטה ולטפל בחתול ואולי עוד כמה חיות מחמד, ופשוט להרוויח מספיק כדי לקנות אוכל (לחתול ולי), ספרים ועוד כל מיני דברים קטנים. אבל היום חלמתי חלום (זה היה בין חלום בשינה לחלום בהקיץ, הייתי חצי ערה) ובו באמת עברתי לגור בארה"ב והיה לי חתול וספריה יחסית גדולה.. והייתי שמחה. אבל אז הגיע היום הולדת שלי ואף אחד מלבדי לא ידע זאת, כי לא הכרתי שם אף אחד. ואז כדי לחגוג את היום הולדת הלכתי לחנות וקניתי לי גלידה, אבל זה לא שימח אותי, אלא להיפך. הגעתי הביתה והתחלתי לבכות כי התגעגעתי למשפחה שלי, לחברות שלי, לחדר שלי וכו'.
קמתי מוקדם היום בגלל החלום הזה, ב-05:30, ולא הצלחתי להירדם יותר. מאז אני מיואשת, אני לא יודעת מה אני רוצה. אני יודעת שיש עוד הרבה זמן לחשוב על זה, אבל למשל היום בביה"ס למדתי: מתמטיקה, מתמטיקה, אנגלית, אנגלית, מחשבים, מחשבים, מחשבים, פיזיקה, פיזיקה ואז הייתי צריכה לחכות שעה וחצי להסעה הביתה. והיום הזה היה בסדר, עבר יחסית מאוד מהר, והמקצועות היו יחסית מעניינים. אבל למשל בים חמישי כ-ל היום (חוץ משעתיים אנגלית) הוא מקצועות קודש, ואני מסיימת ללמוד בארבע! זה באמת עושה לי חשק להאבד. ולמה אני צריכה לסבול את זה? למה אני צריכה ללמוד מקצועות שאני כ"כ שונאת? למה כל העולם צריך לעשות את זה? בסדר, כדי לקבל תעודת בגרות. אבל למה אני צריכה תעודת בגרות? אם היה משהו שהייתי רוצה לעשות בעתיד, אז הייתי באמת שמחה ללמוד כדי לקבל תעודת בגרות, ואז ללכת לאוניברסיטה וללמוד בדיוק מה שאני אוהבת, ואז ללכת לעבוד במקצוע שעבדתי בשבילו כ"כ קשה. אבל אין מקצוע שאני אוהבת! יש מקצועות שחביבים עליי, כמו פיזיקה, מתמטיקה ואנגלית אבל זה לא מקצועות שהייתי רוצה לעסוק בהם כל החיים! אז למה?! מה אעשה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Drushka