גארי הביט בי. משחרר את הרצועה של הכלב שלו הכלב רץ וקפץ על הספה.

סוגר מאחורי את הדלת הבטתי מסביבי. דירה גדולה. מטבח מתחבר עם חדר אוכל

ולידו סלון עם טלויזיה גדולה ושתי ספות עור. על הקירות הבלנות תלויות תמונות בשחור לבן.

 של סמים, כסף ונשים ערומות. אהבתי את המראה הזה. הוא משך אותי.

"רוצה קפה?", הוא שאל מחייך אליי בזמן שצועד למטבח ואני אחריו.

"כן, בהחלט לא יסרב עכשיו לקפה". עניתי והמשכתי להביט מסביב.

"דירה יפה", אמרתי לו. והוא הביט בי. בעיניו יכולתי ליראות שהוא  קיבל את המחמאה הזאת.

"תישב ליד השולחן, אני כבר מביא לך קפה".

"תודה". הלכתי לחדר אוכל והתיישבתי ליד שולחן הזכוכית מביט על מה

שנמצא אליו. היסתכלתי איך שהוא שם לספל שני כפות קפה וסוכר אחד.

טראס ששכב על הספה גירד לעצמו מאוחורי האוזן במרץ. כמראה למשהו שהוא לא אהב. חייכתי.

"סיגריה?", גארי שעל צועק לי מהמטבח.

"לא הייתי מסרב", עניתי לו. הוא הביט בי לשניות ספורות, חשף שורה של שיניים ישרות ואמר:

"תוכל למצוא חפיסה במגירה, על השולחן שעליו עומדת הטלויזיה".

חייכתי אליו חזרה והיתרוממתי צועד בחיפושים אחרי החפיסה. פותח את המגירה ראיתי שלוש חפיסות של

מאלברו אדום ולידם נייר גילגול ושקית שחורה. לא רחוק מזה שכבו מספר טפסים ועליהם נשכב

מיכל כתום למשכיחי כאבים. אך במקום זאת הוא היה מלא בכדורים

ירוקים שנראו כמו ספידים.

"אוסף יפה", אמרתי לו בזמן שאני סוגר את המגירה.

"תודה, זאת עבודה של כמה שנים".

"כמה שנים?", שאלתי מוציא סיגריה מהחפיסה וזורק אותה על השולחן ומתיישב.

גארי צעד לעברי עם שני ספלי קפה. שם אותם על השולחן הוא לקח את המאפרה ושם לידי.

מושיט לעברי אש, הדלקתי את הסיגריה ולקחתי שאחטה ארוכה.

"כן. אני עובד כמעצב בגדים ובזמני הפנוי אני קונה, מדלל ומוכר במסיבות את כל האוסף שאתה רואה אצלי".

היסתכלתי אליו. מנסה להבין את זה. לוגם מהקפה המשכתי להיסתכל אליו. הוא הוריד את משקפיו והביטו

בי זוג עיניים אפורות. עם ריסים ארוכות. שפתיו היו מלאות מעט, וחיוך כובש. גופו היה שרירי.

מביט שוב בדירתו העיצוב היה מדהים. משתלב עם כל פריט קטן אחר. בצבעי לבן, שחור ואפור. לעיטים שקוף.

"באמת עבודה טובה", אמרתי לו וצחקתי. הוא חייך חזרה. לוגם מהקפה שלו ראיתי אותו מלקק לאחר מכן את שפתיו.

"ומה איתך?", הוא שאל.

"איתי? לא הכל פשוט כמו שהוא ניראה". אמרתי בשקט.

מתחיל לעשן במרץ את הסיגריה. הוא כניראה הבין שאני לא  מגיע לרמה שלו. השתיקה עברה בינינו לרגעים.

עיני לא זזו מהחומר השכב על השולחן. מביט בו, מחשבות הציפו את ראשי ללא הפסקה. רוצה אותו התחלתי להרגיש

בקריז מתגבר. מנסה להילחם בו, לנסות להסתיר את ההיתמכרות להרגשה לגמתי מהקפה בשנית.

והסיגריה שכבר נגמרה כיביתי בתוך המאפרה.

"בן כמה את כריס?", שאל גארי וקטע את מחשבותי.

"24", עניתי והבטתי בו ולאחר שניות המשכתי, "ואתה?" גארי חייך אליי והרים את ידו לעברי. רוכן מעלי הוא משך

את ראשי לעבר פיו ולחש: "קצת יותר בוגר ממך".

מתרחק ממני. הרגשתי צמרמורת עוברת בכל גופי. הנשימה שלו לאוזני עדיין נשמע. ורעידות קלות עברו על הכל.

הוא שתה את הקפה שלו עד הסוף וקם. מושיט את ספל הקפה שלי  לעברו הוא לקח אותו ונעלם במטבח.

"אתה מוזמן לקחת את החומר". הוא אמר.

"תודה, אבל אני לא חושב שזה רעיון טוב". עניתי לו, ובעצמי יודע שאני כבר משתוקק לטעום ממנו.

 להרגיש אותו עובר בדמי.

"בחייך, כבר לא מוקדם. כבר מתחיל להחשיך. וגם כן,

אתה חייב לטעום ממנו", הוא אמר והביט לעברי. עינינו היצתלבו והרגשתי את הכוח שלו עובר על כל עורי.

מושיט את ידי לעבר המזרקים והתיק שבו היה החומר.  פתחתי אותו. מוציא שקית של 150 מ"ג

שמתי אותה על השולחן. שם לידה את המזרק. מוציא מהתיק עוד חבל עור קשרתי את ידי.

לוקח כפית וקורע את השקית בפי פיזרתי את החומר עליה. מחמם לאט ורואה בועות מתנפצות

והאבקה הופכת לנוזלית

שאבתי אותה לתוך המזרק. מרגיש את עיניו של גארי לא יורדות

ממני לשניות. רואה וריד מנופח הכנסתי לתוכו בעדינות את המזרק. שואב לתוכו מעט דם ומחכה

עד שהוא יתערבב עם החומר הזרקתי את הכל. מוציא את המזרק. מביט אל גארי הרגשתי

את החומר עובר בכל עורק בגופי. הייתי משותק. אדיש לרגעים. האישונים הקטנים היתרחבו

והיו דומים לשני כפתורים שחורים. גארי היתקרב אליי. בעין אחת יכולתי לראות אותו מזריק

לעצמו ואז נעשה להיות כמוני. לא ידעתי בדיוק כמה הוא הזריק. לא היה לי אכפת.

ההרגשה הטובה היתפזרה בגופי. שנינו התחלנו לצחוק. נופל מהכיסא נשכבתי על ריצפת אבן הקרה.

גארי שם מוזיקה וזרק את גופו לידי.

"אחי החומר הזה הוא דינמיט!", אמרתי וצחקתי. אבל גארי שתק והביט בי. חיוך היה על פניו.