לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  כריס.

בת: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2007

רקוויאם לחלום-פרק שישי


מביט אל התיקרה. הרגשתי את ראשי מסתובב. סוגר את עיניי פניה של איימי הופיעו בראשי. כמעט ושכחתי ממנה.

מקים את גופי מהריצפה. היסתכלתי על גארי. הוא שכב, ממשיך להביט בי עם חיוך.

 

"קרה משהו?", הוא שאל והיתרומם עברי. הבטתי בו. שתיקה עברה בינינו

ולאחר מספר רגעים צחוק חזק היתפרץ מפיו, ואני התחלתי לצחוק אחריו. לא הבנתי

כל כך על מה, ההרואין שלט על גופי. הרגשתי את לבי פועם מהר, ואיתו הדם בעורקים.

קם על הרגליים, היתחברתי למוזיקה אשר הייתה ברקע והתחלתי לזוז לפי הקצב. מוריד חולצה שכבר כ

מעט התייבשה זרקתי אותה על הריצפה.

מנסה להוציא את המרץ צחקתי. גארי קם והתיישב על הכיסא, אך הוא לא החזיק

אותו והוא שוב נפל על ריצפה. ממשיך לצחוק. נלחם בחוצלתו גם כן. העיניים שלנו נפגשו לשניות ספורות ואז מישהו

היה מסובב את המבט. הוא משך אותי, לא כגבר, אלא כבן אדם.  לרגעים רציתי לדעת הכל עליו,

ולרגעים רק רציתי ללכת ממנו. ידעתי שמשהו לא טוב הולך לקרות. זה היה אצלי בדם. ידעתי הכל.

אך במקום זאת נאשרתי איתו בדירה. מביט על השעון השעה הייתה כבר כמעט

תשע בערב. מפסיק עם התזוזה הרמתי את החולצה ולבשתי אותה. מתקרב לגארי הקמתי אותו מהריצפה.

הוא הביט בי עם עיניו האפורות. נושך מעט את שפתיו.

 

"אני צריך ללכת", אמרתי לו ומשכתי את ידי לתיק הקטן, "ואני צריך חומר", המשכתי. גארי הביט עליי מחייך.

מכניס את ידו לתיק הוא הוציא שקית של 500 מ"ג והושיט אותה לעברי. ידי נמשכה אל ידו אך הוא עצר לרגעים.

מקרב את פניו לפניי שפתיו כמעט נפגשו בשלי.

 

"אבל את צריך להבטיח משהו", הוא אמר וחייך. הבטתי בו לשניות.

"מה?", שאלתי אותו, מנסה להחביא את הלחץ מהצעה הזאת שנשמע יותר כפקודה.

"אתה תעבוד איתי, ואני ישלם לך בכאלה שקיות יפות...", הוא גיחח לעצמו.

מזיז את השקית עם האבקה הלבנה מול פני.

"לעבוד?", שאלתי והבטתי בו במבט שואל.

"כן, התחת שלך יהיה טוב לזה". הוא שתק. הושטתי את ידי לעבר השקית ולקחתי אותה. גארי חייך חיוך עדין

והלך לעבר המגירה. מוציא משם דף ורושם מספר טלפון הוא היתקרב אליי. מכניס את הפתק לכיס האחורי בג'ינס

הוא נישק אותי קלות בצוואר. הבטתי בו. מרגיש תחושת לחץ עוברת בגוף. לוקח סיגריה, היסתובבתי לעבר הדלת החוצה.

"תתקשר אליי", הוא אמר כאשר הדלת כבר הייתה פתוחה ועמדתי לצאת. היסתכלתי עליו בפעם האחרונה ויצאתי.

עיניו הזרו מעט באותו הלילה. ידעתי שזאת רק ההתחלה וזאת לא הפעם הראשונה והאחרונה שאני יראה אותו.

בדרך לביתה של איימי מחשבות היתרוצצו בראשי. היה קשה לי להאמין שהוא היה הומו, היה קל להבין של המנה

אני יצטרך לגמול אותו. היה ניתן להאמין שזה התחלה של משהו גדול. שהולך להיות מוזר בדרכו. ליד ביתה

 של איימי ישבו מספר זקנים.

מביטים בי היסתכלתי אליהם והמשכתי ללכת. ידעתי שהם עכשיו יתחילו לדבר עליי.

זה הרי הדבר הכל כך מתאים לאנשים בגיל כזה. בגיל שבו כבר הם נשארים לבד, אין חברים, אין חיים.

שום דבר לא מתחדש וזה הנושא היחיד שניתן לרכל עליו.

 

עליתי במדרגות לעבר דירתה. מוציא את המפתח מתחת לשטיח נכנסתי.

איימי ישבה במטבח. רועדת מעט. האיפור שלה נמרח. דמעות ירדו מעיניה.

 

"איפה היית?!", היא צעקה עליי וכמה לעברי.

"מותק הרי את יודעת..." אמרתי ונגעתי בעיניה.

"מה אני יודעת? לעזאזל כריס! איפה היית? אתה יודע שדאגתי", היא

המשיכה. מכה בי עם ידיה ודוחפת אותי לקיר.

"מותק, אל תהיי ככה. השגתי חומר, בשבילך ובשביל צ'ארלי. איפה

הוא בכלל?" שאלתי מביט בה.

"הוא בשירותים. מקיא", היא ענתה וחיבקה אותי חזק. חיבקתי אותה חזרה. מנשק אותה נשיקה ארוכה. עובר על צווארה

בנשיקות איטיות ומוריד את הדמעות אשר המשיכו לזלוג מעיניה. הרחקתי אותה

מעט מגופי. מוציא את השקית מהכיס ומושיט אותה לעברה. ראיתי את עיניה נוצצות מעט. וידיה רועדות.

צועד לעבר השירותים פתחתי את הדלת. צ'ארלי שכב על השטיח. רועד מעט.

 

"צ'ארלי?", שאלתי מתיישב לידו.

"אחי, אני צריך חומר, אני לא יכול יותר...", הוא ענה שם את ראשו

על גופי.

"החומר בסלון אצל איימי, סוג א'. כמו שאתה אוהב", אמרתי לו.

מתורמם ומקים אותו אחרי. הוצאתי אותו לסלון והושבתי אותו על הספה. איימי ישבה לידו. מכינה לעצמה שתי שורות לבנות של הרואין ומסובבת שטר. הלכתי למטבח. מוציא לצ'ארלי מזרק חדש וכפית הבאתי לו את זה. צ'ארלי שם

כ 150 מ"ג וחימם אותם על כפית.

פועל באותה דרך בדיוק שאני פעלתי אצל גארי. החומר והתנועות היו אלה שרק הזכירו לי אותו.

איימי הסניפה את שתי השורות וגירדה מעט באפה. העיניים שלה הפכו לאט לאט לזכוכית. והאישונים נפתחו לרווחה.

היא כמה לעברי, וחיבקה אותי חזק. צ'ארלי הדליק מוזיקה. והתחיל לרקוד. שניהם נראו רגועים יותר.

הסם סידר את ראשם במהירות. איימי התחילה לזוז לקצב המוזיקה, סוחבת אותי איתה. תופס בצווארה נישקתי אותו מעט.

צחוק של כולנו היתפרץ לחדר. המוזיקה נשמע כחלום. והלילה הגיע בשקט רב.

 

כניראה אלו היו הרגעים שכל כך אהבתי אותם. רגעים

שהיו תמיד. מין הרגל כזה. סמים ואהבה. דבר שניראה כמו גן עדן.

 

המשכתי לרקוד עם איימי. מצמיד אותה קרוב אליי. היא נושכת מעט לשפתיי וצ'ארלי נופל על הספה במהירות.

מחייך לעברנו.

 

המשך יבוא...

נכתב על ידי כריס. , 16/7/2007 13:42  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כריס. ב-17/7/2007 00:07



הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכריס. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כריס. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)