היום בזמן גלישה בפייסבוק נתקלתי בפרסום של ברם, אומן בלגי שאני מאוד אוהב שפרסם ציטוט של אומן הרחוב מס' 1 בעולם לדעתי – בנקסי:
תרגום למתקשים: "אנשים מביאים לך מכות כל יום. הם נוגחים לך בפרצוף, יורים לך בגב ואז נעלמים. הם מביטים בך מבניינים גבוהים וגרומים לך להרגיש קטן. הם זורקים הערות מזלזלות שרומזות שאתה לא סקסי מספיק, ושכל הכיף קורה מבקום אחר. הם נמצאים בטלווזיה, גורמים לחברה שלך להרגיש פגומה. יש להם גישה לטכנולוגיה המתקדמת ביותר בעולם והם מציקים לך בעזרתה. אלה הם ה"מפרסמים", והם צוחקים עליך.
אתה, לעומת זאת, לא יכול לגעת בהם. סימני מסחר, קניין רוחני וחוק זכויות יוצרים אומרים שהמפרסמים יכולים לומר מה שהם רוצים, איפה שהם רוצים ללא חשש לעונש.
סעמק עם זה! כל פרסומת בשטח ציבורי שלא נותנת לך בחירה לראות אותה או לא היא שלך. אתה יכול לקחת אותה, לשנות ולהשתמש בה שוב. אתה יכול לעשות איתה מה שבא לך. לבקש אישור זה כמו לבקש ממישהו שהרגע זרק לך אבן לראש לשמור אותה.
אתה לא חייב לחברות שום דבר. פחות משום דבר, בעיקר אתה לא חייב להן טיפת נימוס. הן חייבות לך, הן שינו את העולם, ושמו את עצמן לפניך. הן אף פעם לא ביקשו ממך רשות, אז אל תתחיל לבקש את רשותן.
-בנקסי"
כולם אוהבים להיות מקוריים, מעניינים, יצירתיים, לצאת מהקופסא וללכת בדרך משלהם. כשמגיעים לתאכלס, מגלים שהעולם מלא באנשים שכל יום הולכים לעבודה כי כסף זה חשוב, אבל גם כי חשוב שיהיו ידים עובדות לחברה גדולה שבראשה עומד מישהו שלא עושה את העבודה השחורה. שכל יום הולכים ללימודים כי צריך ללמוד כדי לקבל עבודה, אבל גם כדי שבעל החברה יוכל לקבל עובד משכיל שיספק לו את הסחורה, שאמצעותה הבעלים יתעשר אחר כך. שיש להם אוטו, כי לכל מי שמצליח יש אוטו. והם רוצים אחד יותר יקר, כי הם יראו בו יותר טוב, אבל גם כדי שכל שואבי הנפט יוכלו לקבל כסף על הדלק שהוא צורך. שלובשים בגדים מרשימים, עושים הגדלת חזה, קונים תכשיטים, כדי להראות טוב, אבל גם כדי שלמעצבי האופנה יהיה ממה להתקיים שנה אחר שנה. הם רואים טלווזיה, כי יש שם תוכניות מעניינות שכולם מדברים עליהם, אבל גם כדי שיוכלו להמשיך לפרסם להם שצריך ללכת לעבוד, שצריך ללמוד, שצריך שיהיה לך אוטו, ושצריך להיות אופנתי. ובלי שישאלו יותר מדי שאלות.
הדעה הרווחת היא שלצייר, להדביק מדבקות או לתלות פוסטרים על קירות, שלטים, לוחות, במקומות ציבוריים זה ילדותי ורע, זה קישקוש, זה הורס את הנוף, זה בזבוז זמן, זה מסמל אי סדר, מעודד אנרכיה ופשע. שלקופץ עם סקייטבורד על ספסלים, שולחנות פיקניק, מעקה מדרגות, ובכלל לנסוע ברחוב צר עם אנשים זה יוצר המון אי נוחות לכל העוברים ושבים להגיע מהר מהר לעבודה או הביתה מהעבודה לראות ריאליטי בטלווזיה ובכלל זה גורם להמון פציעות. שאדם שעושה קעקועים נראה לא רציני, קל דעת, פוגע לעצמו בבריאות, ובכללי איך הוא יראה כשהוא יהיה עם כל הקעקועים האלה כשהוא יהיה זקן, מה יחשבו עליו?
האנשים האלה אולי יהיו בעלי מוצרים אופנתיים, אוטו, תעודת לימודים, עבודה והון. אבל תמיד יהיה חסר להם משהו. אותה מדבקה ברחוב אפור, אותה שן חסרה בגלל נפילה מחוסר זהירות, אותו קעקוע על העור המקומט... אותה יצירתיות.
תרגום למתקשים: " 'מה אתה הולך לעשות בנוגע לקעקועים שלך כשתהיה זקן?!' .. לא יודע, כנראה אגדל זקן בנזונה ואבלה עם חבר'ה מקועקעים אחרים ואראה אדיר! מה אתה הולך לעשות כשתראה כמו סתם עוד זקן עלוב?"
38 דקות של סקייטבורדינג ומוזיקה מצויינת:
טריילר לסרט אדיר על אומנות רחוב Exit Through The Gift Shop:
האפקט של ויקטוריה
לפני מספר פוסטים סיפרתי לכם שצירפתי לצוות של 9-ביטס את מתי, מפתח האתרים. ואני יכול להגיד שזאת הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי. אתם אולי לא יודעים על מי אני מדבר אבל את הסירטון המפורסם של ויקטוריה מהאח הגדול שרץ בפייסבוק בטוח יצא לכם לפגוש. בזמן האחרון נשמעו הרבה ביקורות נגדו על כך שהדרך שבה הוא מפרסם את העמודים שלו אינה מוסרית, הסיפור הזה אפילו הגיע לתוכנית של "צינור לילה". ואני רק אומר שמי שכועס עליו הוא צר עין שלא מזהה יצירתיות גאונית. כדי להתחיל להבין מה גאוני פה, קצת נתונים: לעמוד של מתי בפייסבוק יש 100 אלף לייקים בלי השקעה של אגורה. לעמוד של "האח הגדול" בפייסבוק יש 60 אלף. מתי הצליח ביומיים להרים עמודים עם מספר זעום של לייקים לעשרות אלפי לייקים. ביומיים! אחרי שראינו את התוצאות המרשימות בואו נראה מה קרה פה: זה לא סוד שאנשים מכורים לריאליטי, סלבס וסקס ובטח שלשילוב שלהם. מתי פשוט נתן לאנשים את מה שהם רוצים. ובדרך גם קידם עמודים שהאמין בהם, שכללו את העמוד האישי שלו, עמודים חדשים ולא פעילים עדיין, בשמות "אופנה", "רכב", "מוזיקה" ו"טכנולוגיה", אתר של חנות בגדים אורבניים ואתר המוזיקה 9 ביטס. שום דבר חריג נכון? בטח לא לאנשים שרצו לראות סירטון סקס. טענו נגדו שהוא גרם לאנשים ללחוץ לייקים ובסוף לא היה סירטון, שגם זה לא נכון, מי שעקב אחרי כל השלבים קיבל את הסירטון שהוא רצה לראות. וגם בלי זה לא כזה קשה למצוא את הסירטון הזה מטייל לו ברשת. על ההצלחה האדירה של מתי לא איחרו להתלבש אנשים נוספים, שפרסמו את המודעה שטיילה ברשת עם קישורים לאתרים שלהם וגרמו לאנשים להפיץ את ההודעה הלאה תוך כדי תיוג של החברים שלהם, והודעות בצ'ט. וכמובן, גם בלוגים שונים ותכוניות טלווזיה שקפצו על הסקופ ההזוי הזה כדי לצאת גיבורים. אנשים קלי דעה זרמו עם כל הסיפור וטענו שזה לא ליגיטימי כל הסיפור הזה וצריך לטפל בעניין.
אז כמה עובדות: אף אחד לא הכריח אף אחד ללחוץ על שום דבר. אם אדם לא שולט בבעצמו ומתבייש במה שהוא בוחר לצפות בו – יש לו בעיה. פרסומות באמצע תוכנית שאנשים אוהבים בטלווזיה הם רגילים לראות נכון? אבל אף אחד לא יוצא על זה במחאה. על פרסומות בשלטי חוצות שמעתם? וגם עליהם לא זכור לי שאמרו מילה.
למה? כי המפרסמים משלמים כסף. זה שיש להם כסף נותן להם ליגיטימציה להכנס לכולם לחיים? אז איפה שלא שואלים, גם לא איכפת. אבל איפה שיש בחירה, וההחלטה של הצופה באים בטענות. למה המדיה לא אוהבת את הסיפור הזה אני יכול להבין, אבל אנשים שכועסים על הילד, פשוט מסרבים לראות את הגאונות שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
