הגיע הזמן לפוסט ארוך ורציני.

אני לא יודעת למה אפילו אבל אני מרגישה חרא.

בזמן האחרון עוזבים כל כך הרבה אנשים.

אני מרגישה בודדה.

אבל גם במבט שני אני מרגישה שאני לוקחת על עצמי יותר מידי.

פשוט בא לסגור את העיניים ולא לפתוח אותם שוב.

כאילו שזה קרה רק אתמול...או שזה באמת קרה.

מכירים תהרגשה שאומרים לכם משו?ואתם לא מאמינים שזה נכון.

רציתם את זה כל כך.וכשזה קרה.אתם לא בטוחים בזה.

אני מרגישה שאני פשוט מתרחקת מכל החברים שלי.

או שהיו פעם החברים שלי.אני כבר לא יודעת.

עד מעט תגמר חופשת פסח..ומה עשיתי בה?כלום.

בכיתי.

זה מה שעשיתי.

מנסה כל כך לא להיות עצובה.

אבל אפילו הוא ראה שאני בוכה.כשאף אחד לא שם לב.

כניראה הוא הבין גם למה.

עבר הרבה זמן.יותר מידי.אבל עדיין יש איזה הרגשה שלא נותנת לי לשכוח.

עכשיו נשאר לי רק להחליט[המבין יבין]

 אבל למרות ההרגשה הגרועה יש עדיין רגעים יפים.

יש לי כמה חברים ממש טובים שעוזרים לי ותמיד לצידי!

גאריק.ווילי.אלינה.דניס.ואפילו X!!!!

פשוט תודה לכם!

אתם נותנים לי הרגשה טובה =]]

ויודעים מה עד מעודד אותי?מייפל סטורי!

ואני כבר רמה 23!

בזכות ווילי!

תודה לך מאמי!תודה תודה תודה!

חח כע כע.זאת אני באיזה לבל 15 ^^

טוב זהו.חפרתי מספיק!

[אם יש לי טעויות תגידו><]

מיאו.