DEAD BLOG

האם במוות יהיה לי יותר קל?..

האם נשארתי לבד, כי זה עונש שעליי הוטל?

דממה שמחרישה אוזניים רק נותרה לי..

לשבת ולבכות,

צרחתי מכאב ועכשיו אני עייפה..

העולם גרם לי לכאב נורא..

אני לא כועסת על העולם.. אבל בכל זאת אני כבר דיי מאוכבזת ממנו..

קשה לחיות ככה.. קשה לחיות,

קשה לחיות כשאתה כמעט בתוך שאולי יש תקווה..

ואולי היא נמצאת רק בעולם הבא..

חברה שלי דיברה אם אמא שלה על הבלוג שלי..

ומכיוון שההורים שלנו חברים, היא רצה לספר להורים שלי..

עכשיו הם יודעים הכל.. ישבנו שם כולם והתחלנו לדבר על זה..

לעזאזל.. הם רוצים לקחת אותי לפסיכולוג..

זאת אומרת.. שהם הבטיחו לי פסיכולוג..

הם אמרו לי שאחרי הפגישה הראשונה אני יצטרך למחוק את הבלוג..

אבל אני לא רוצה! הבלוג הזה..

הוא הכל בשבילי.. הם אומרים שאם מישהי אם אופי חלש יותר ממני תכנס לבלוג תזדהה

ובסוף תחליט להתאבד כי אני אומרת שאני רוצה..

הם אומרים שאני לא יוכל לחיות בידיעה כזאת..

טוב שיהיה..

אז כנראה אני צריכה לומר שלום..

אני אוהבת את כולם..

אבל כנראה צריך לומר להתראות..

זה כבר לא בשליטתי יותר..

אולי אני יפתח בלוג חסום ויספר עליו רק לבודדים..

בודדים שאני כן בוטחת בהם.. שלא יספרו מילה..

לא נראה לי שהפסיכולוג יעזור לי.. אני לא מטורפת או משהו..

אם הוא יצליח לעזור לי אז הוא ייקח אותי למשפחה אומנת ושם אני יחיה עוד כמה שנים

וילך לגור לבד..

את הצלקת שנותרה לי מכל שנות הכאב שום פסיכולוג לא יוכל לתפור..

הדבר הכי טוב הוא פשוט להפסיק להוסיף לכאב ולחיות אם העבר כמו שהוא..

טוב.. אז כנראה פוסט זה יימחק אם כל שאר הפוסטים אם הבלוג..

אני מחפשת מה לומר כדי לא לומר שלום..

אני פשוט לא יכולה להשלים אם זה שאני יצטרך לסגור את הבלוג..

ובכלל מה הפסיכולוג יעשה אותי?!

אני לא רוצה לחזור להיות פאקצה!!

אוי ה' אני מרגישה כ"כ בודדה..

טוב כנראה זה הגיע אין לי יותר מה לומר..

אז שלום.. כולם.. אני יתגעגע להכל

ביי..