יש ערמה של חבר'ה על הדשא
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש-
יש אומץ לפעמים להתערבב.
שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה רק מעצבן.
מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.
גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב
ביננו מתפתחות לחשושיות
יש הסתנניות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.
כיוון שתרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
ואת גופי הופכת לפסנתר.
וכשאני מקיץ אין איש בדשא
רק קצת קריר וקצת רטוב מטל.
להפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.
ומתוכו אלי שוחקות עיינים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העיניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."
שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
אבל אני שותק עוד שם, נו די.
בקרוב אני עוזבת את חיי האזרחיים ומתגייסת לצה"ל
אבל החיוך לא יורד מהפנים :)
יאללה שיהיו לי את החודש וחצי הכי מדהימים שיש!
תודה לכל מי שהכניס לי קצת שכל לראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
