האיזון הדק בין חיים נורמטיבים ללא |
| 8/2007
בית ספר לגנבים
יוצאים למשמרת לאורך חופי ת"א, בתדרוך מקבלים התראה על ריבוי גניבות תיקים לאורך חוף הים במרכז ת"א. מגיעים לאזור, רכז מודיעין קולט אותנו ומסמן לנו על חשוד. יורדים מהרכב ומתחיל לתצפת על החשוד. לא דקה, לא חצי שעה שעתיים. החשוד התלבש על סככה עם נערים ונערות והמתין להזדמנות לגנוב להם תיק. אנחנו, צוות בילוש ורכז מודיעין בוחנים כל העת את מעשיו, לעובר אורח הוא נראה תמים לחלוטין אך אנו רואים שהוא כל הזמן בודק האם השטח נקי כדי לגנוב תיק. הוא מהסס, קם, הולך לכיוון התיקים, מהסס ומתחיל להסתובב לאורך החוף, במשך שעתיים הוא משגע אותנו, הולך, חוזר,מהסס, בודק, מסתכל, מתיישב. בשלב מסויים אני חולף מולו מאחר והוא בבת אחת מחליט להסתובב. בשלב זה נדמה לי שהעסק גמור, הוא עלה עלי. המציאות אומרת אחרת, הוא חוזר לתיק ומחליט לקחת אותו. 2 דקות אחרי כן הוא עם אזיקים על ידיו ותירוצים מכאן ועד י"ם. אנחנו ממתינים לנערה שממנה הוא גנב את התיק כדי לגבות ממנה תלונה. לאחר כל המינהלות הנדרשות אתה לומד על סיפורו העצוב של העצור (הוא כבר לא חשוד כי לאורך כל הדרך הודה). מדובר בעוד מקרה עצוב של אדם בן 50 שמגיל 12 נוגע בסמים. כל משברי איוב עברו עליו, לא מזמן ישב שוב בכלא, הצליח להגמל מסמים רק לאחרונה.על סף דמעות הוא מתחנן שלא נשלח אותו למאסר ונחזיר אותו למרכז גמילה בו הוא נמצא. לאחר התיחעצות עם הגורמים המתאימים ההחלטה היא להביא אותו בפני שופט יחליט לגבי עתידו. אתה מסיים משמרת עם רגשות מעורבים, מצד אחד נערה קיבלה בחזרה את התיק שלה עוד לפני שהבינה שנגנב, מצד שני אתה נתקל בסיפור אישי עצוב שלאף אחד מאיתנו אין את הכלים לעזור, ואולי גם לא איכפת.
| |
| כינוי:
דורון קורל
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
