הפעם לא אדבר על משמרת אחרונה או ארוע מיוחד שהשאיר עלי את חותמו. הפעם אשתף אותכם בתסכול העצום שיש לי כחלק מהמערכת המשטרתית מהאזנה לתקשורת שבאופן שיטתי יורדת על המשטרה ולא מפרגנת. כמובן הדברים הם לא שחור ולבן, כמובן יש הרבה דברים מה לשפר במשטרה אבל כולנו חייבים לזכור שכמו שמערכת החינוך היא המפתח לעתיד טוב שלנו המשטרה שומרת על החיים הנורמטיבים בהווה. התחושה היא שכל המערכות נמצאות בתהליך התרסקות, תחושה שבחלק המקרים הופכת למציאות. השאלה היא איך אנחנו האזרחים שאינם עסוקים בניהול השילטון יכולים להשפיע.
לדעתי הדרך של "ירידה" תקשורתית על מורים / שוטרים אינה הפתרון - ההפך, בעלי העור פיל ממשיכים הלאה במעשיהם הלא מקצועיים, הם אינם סופרים את התקשורת או במקרה הגרוע מנהלים הכל על מנת שיראה הכי פחות גרוע בתקשורת. לעומת זאת האנשים המקצועיים האיכפתיים מאבדים את האמונה שאפשר לעשות את הדברים אחרת ולאט לאט מתיאשים ומתפנים לעיסוקם הפרטי שהרבה יותר מכניס כסף ושקט רגעי.
שמעתי ברשת ב' את המנחה של תוכנית הבוקר תוקף את המשטרה והשר דיכטר על ארועי פקיעין, הסגנון היה תוקפני, המנחה לא הבין איך השר מעז לעמוד מאחורי אנשיו והתחושה היתה שהמנחה כבר בחן את כל העובדות וקבע שהמשטרה תפקדה באופן לקוי. אני ממליץ לכל מי שרוצה לבקר את המשטרה רק מפיסות מידע שמגיעות מהתקשורת או מגורמים אינטרסים להצטרף לסיור ליילי בכיכר בית האופרה בת"א, לא פקיעין, לא יפו, לא לוד, פה ממש מתחת לאף. מהר מאוד תגלה כי פורעי חוק ללא שום קשר לדת, מוצא וכו' מרגישם במרבית המקרים שהם מעל החוק, והמשטרה אינה מהווה מבחינתם גורם רציני להתיחסות.
בשורה התחתונה, במקום לזרוק בוץ ולכרות את הענף שעליו אנחנו יושבים אני ממליץ לכל אחד מאיתנו לראות איך הוא יכול לתרום, בעיקר בהתנדבות ואזרחות טובה. מצטער אם הייתי יותר מדי מטיף הפעם, הייתי חייב לשחרר.........
בבלוג זה
בכל הבלוגים
