את מסוג הבחורות שכותבים עליהן שירים שמקושטים בנירוטיות עיקשת. אחת כזו חיוורת, עצובה, עם עינים כחולות וגדולות וחודרות- שיודעת להרגיש חזק מידי ויודעת להמחיש את הרגש גם במילים וגם בעשייה. את תופסת בעוצמה, את הכל- את הלב ואת הראש ואת המציאות- ונשארת שם, נתקעת שם, גם כשאני ממש מנסה לגרום לך לעזוב.
את מסוג הבחורות שפוגשים רק בעתות של משבר, את יודעת... נו, כשאדם בעצמו אבוד ומגיע ל"איבוד" הזה שכולם מדברים עליו בלי סוף... הוא מגיע לשם ומוצא המון דברים שאבדו לו מזמן, ומוצא גם המון דברים שאבדו לאחרים מזמן, וגם המון אחרים. אנשים אבודים לא נוטים לפתח שיחות, ופחות נוטים לחפש אבידות ישנות- הרי הם עסוקים בעיקר בלחפש את עצמם- אבל את, טוב... את אבודה עד כדי כך שאת פשוט לא מחפשת. את לא מחפשת את עצמך ונותנת לאחרים שימצאו. את גם מסוג הבחורות שאחרים ימצאו בשבילן את הכל. גם את עצמן אם צריך. כל עוד זה יגרום לך למצוא בהם איזה עיניין.
אבל את מסוג הבחורות שלא מוצאות עניין בכלום. הכל משעמם אותך מהר מידי. את כל כך דרמטית עד שאת לא מסוגלת להנות מדבר שאין בו טירוף. אבל בכל דבר את מכניסה טירוף, הרי, כי את מסוג הבחורות האלה... המטורפות. המטריפות. את מסוגלת לטרוף את העולם בביס אחד אם תרצי- לא להשאיר לו זכר. את בקושי תלעסי אותו אני מניח, בקושי תטעמי- את פשוט תבלעי אותו ישר לבטן. כי משם את מרגישה, מהבטן, ככה זה כשהרגשות חוצים את הגבול שהמוח מסוגל להכיל, ושהלב מסגל לספוג. ככה זה כשאת מסוג הבחורות הרגישות האלה שמרגישות שהן מרגישות קצת יותר מידי...
את מסוג הבחורות שיש בהן שקט שקורע כל דממה אפשרית. המבט החתום הזה ששמור רק לבנות מהסוג שלך חודר כל כך עמוק עד שאפשר ממש לשמוע אותו. לשמוע מבט, את הראשונה שגרמה לי להרגיש שזה קורה לי. כשהסתכלת עליי שמעתי את המבט שלך לוחש לי דברים. מבהיר לי שמה שאני רואה לא מספיק, ומה שאני שומע לא מפסיק- ורק רציתי להספיק לעצור אותך לרגע. אבל את רק נתת לי את המבט השקט הזה שלך שהדהד לי באוזנים- והמשכת ללכת לאיזה מקום שאני אפילו לא יודע את שמו.
כי אני אפילו לא יודע את שמך, בסופו של דבר. כי את מסוג הבחורות האלה ששמות לא משחקים בעבורן כלי חשוב בהיכרות. אבל את גם מסוג הבחורות שלא הכרתי, כי בחורות מהסוג שלך לא מכירות אנשים מהסוג שלי. אבל את מסוג הבחורות שתמיד רציתי להכיר,
ואף פעם לא היה לי את העונג.
את מסוג הבחורות שבעבורי הן תמיד רק פנטזיה מוחלטת-
לא כי את כל כך בלתי מושגת ובלתי אפשרית-
אלא כי אני פשוט יצרתי את הסוג שלך בתודעה שלי,
ואני אפילו לא יודע אם את אמיתית.
את מסוג הבחורות שאני תמיד אחפש, ואף פעם לא אמצא. ואת תמיד במחשבות שלי, גם כשאני מבין שאני חייב, אבל ממש חייב, לתת לך לעזוב.
_______________________________________________________________________
ולמען האמת,
זה כל כך אני שזה מפחיד. רק בלשון זכר.
תמיד קל יותר לדבר בשם מישהו אחר על המציאות שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
