הפוסט לא מיועד לאף אחד, רק בשבילי..

אני כותבת אותו, כי זה המקום היחיד שיש לי להביע בו רגשות/מחשבות..

(למען הנוחות נראה לבחור הזה פ')

כשהודיעו לי שהוא מגיע לארץ במשלחת אמרתי "אחלה." ,

כשאמרו לי שהוא כבר הגיע והוא מתארח פה אמרתי "וואלה? נחמד.."

דודים שלי אמרו לי שהם רוצים להכיר לי אותו, הם אמרו שאנחנו מתאימים,

אמרו לי שהוא בן 18, גבוה, שער שטני, פנים יפות, ושהוא בול בשבילי..

ואני? אני צחקתי, אמרתי "ט'ח טווווב"..

כשבפעם הראשונה ראיתי אותו הוא לחץ לי ת'יד,היסתכל לי בעיניים,

ואמר "היי" באנגלית במבטא קצת גרמני מדהים כזה..קפאתי אמרתי "היי" ושתקתי O:

הוא נראה כמו דוגמן-גוף מושלם, פנים מדהימות, אני לא יכולה,

אפילו לא טייייפה לתאר להם באמת באמת איך הוא נראה!

כי זה לא אפשרי, ראיתי בנאדם כ"כ יפה פעם ראשונה..ברצינות..

וכמה שהספקתי לדבר איתו, הוא בנאדם מקסים (:

כל חיוך, מבט, אמרו לי שמלא בנות נדלקו עליו, אבל הוא עדיין אדיש..

הוא לא מעוניין בהן, לא יודעת למה...

היום (שבת) באתי לבן דוד שלי הקטן, ישבנו שיחקנו קלפים, ראינו סרטים וזה..

ואז בערך ב-19:30 בן דוד שלי הגדול ופ' באו..

הוא בא אמר יפה שלום לחיצת יד, חיבוק, הוא היה ממש חמוד..

הם יבשו לאכול ופ' היה מקסים, מדבר אנגלית שוטף, לבוש כמו דוגמן,

נראה מושלם, ברגעים האלה נמסתי..לא החזקתי את עצמי,

בן דוד שלי ראה את זה עליי, הרגשתי מנותקת מהכל..

ואז....הם היו צריכים ללכת, פשוט הסתכלתי עליו, וכאב לי,

עוד שניה רציתי לבכות, פשוט כאב לי...

ברגע שהם יצאו מהבית ובן דוד שלי ליווה אותו להסעה שלהם,

החזקתי את עצמי קצת, וכשהגעתי הביתה - נשברתי.

אני יושבת, כותבת ת'פוסט ובוכה, פשוט בוכה.. ומנסים לעודד אותי ולא מצליחים..

ולא, אני לא התאהבתי בו או משהו כזה, הרגש הזה שנוצר,

זאת לא אהבה, אני יודעת מה זאת אהבה, ומה שקרה פה זה לא אהבה,

זה פשוט מן קשר מוזר כזה שנוצר והתחברתי אליו, גם אם לא דיברנו הרבה...

אני מרגישה על הפנים, רק בוכה ובוכה כמו מטומטמת..

אני לא מאמינה שאני לא אראה אותו יותר, עדיף היה לא להכיר אותו,

ככה לא הייתי חושבת עליו ולא מכירה אותו אפילו!

אבל מצד שני..לא הייתי רואה אותו, מדברת איתו לא כלום :\

אוווווווווווווווווווווווווח אני משתגעת :|