לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דברי הבל ורעות רוח.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2011


אבל הכי גרוע זה להיות אתה עצמך. יש לצמצם את תחום המאבק ככל האפשר. כשאדם נולד הוא רוכב על אופניים בשדות והנוף משתנה לנגד עיניו כך שכל תלם או שדה חדש מגרים אותו בצורה שונה. הוא סקרן לדעת מה תזמן לו הרכיבה מכאן והלאה ולא מרגיש לאות. מתישהו בחייו הוא יורד מהאופניים ומתחיל לצעוד, לרוב בחשכה. מפה הוא נזכר רבות בנופים שראה כשרכב והסקרנות מתחלפת בעיקר בפחד מהחושך. ההליכה מעייפת אותו, תחושת כבדות משתלטת עליו והוא ממשיך ללכת מפני שעליו להגיע בסוף לאותה נקודה שממנה יוכל לראות את המקום שבו התחיל לרכוב על אופניו. אבל הוא אפילו לא יודע זאת.
נכתב על ידי האזרח יוסף ק' , 22/10/2011 16:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על זוגיות


"תראה, אם תתחתן או לפחות תמצא לעצמך חברה רצינית, יש מה לדבר על בית במושב במרכז הארץ"

"במימון מלא?" שאלתי.

"אנחנו נעזור". השיבה.

חשבתי על ההצעה. בסך הכל זה נשמע כמו דיל טוב. מנגד, לא יכולתי להתעלם מהצביעות.

"למה זה כל כך חשוב לך?"

"כי אני רוצה שתהיה מאושר. כי החיים האלה בלי בחורה קבועה לא מתאימים לך. וכי הגיע הזמן שתפסיק לנסות לחקות את אחיך שהוא רווק מזדקן בכל דבר".

חשבתי על מה שאמרה. התלבטתי ביני לעצמי אם אני רוצה להטיח בפניה את מה שהתבשל לי בראש באותם רגעים. בסוף זה יצא.

"שקר" אמרתי.

"שקר?" שאלה בטון המורתי שלא נגמלה ממנו גם אחרי ארבעים שנה.

"כן. שקר. צביעות. את בסך הכל רוצה נכדים. והבנות שמבלבלות לי את המוח על הצורך שלי בזוגיות גם הן צבועות. הן לא רוצות את טובתי. אין להן מושג מה עושה לי טוב, או שדווקא יש להן מושג וזה מפריע להן ומכעיס אותן."

היא נראתה כעוסה והסתכלה עליי במבט זועף של מחנכת שהתלמיד המופרע של הכיתה שוב אכזב אותה. המשכתי לדבר מתוך ידיעה שמכאן כבר אין דרך חזרה ועכשיו אצטרך לעמוד מאחורי הדברים שלי.

"הסיבה שהבנות האלה מנסות לשכנע אותי שאני צריך זוגיות היא כי הן משליכות עליי ועל כל הגברים הפנויים את פנטזיות הזוגיות הכושלות שלהן. שימי לב, מתוך עשר הבנות שהטיפו לי על שינוי דרמאטי באורח החיים, שחייב להתבטא כמובן במעבר מרווקות לזוגיות, תשע היו רווקות. מתוך התשע, שבע הן רווקות כושלות במיוחד וכמעט חסרות תקווה או תקנה. הדיבורים שלהן אינם אלא מניפסט נשי שכולו כתב האשמה לגברים האנוכיים שבחוסר בושה נוראי מעדיפים לא להכניס את עצמם למסכת השעמום הזו שנקראת חיי נישואין, משפחה או סתם זוגיות ממושכת, בדר"כ עם נקבות משמימות שעניינן היחיד בחיים הוא רבייה וסיפוק הצורך החברתי שבחיים עם גבר. כולן רוצות להשוויץ בגבר בפני החברות, בפני הדודות, הבנות דודות וכ'ו. הן לא מבינות שבשביל הגבר החושב מדובר בגזר דין מוות. אבל לא סתם גזר דין מוות, מדובר בהוצאה איטית להורג, מוות אכזרי וממושך כיוון שהוא נמשך על פני שנים. גסיסה איטית של שעמום ודכדוך. צורך מאולץ לנהל שיחות על כלום ולאחר מכן צורך עוד יותר מאולץ שלה לריב, כי הן חושבות שמריבות הן חלק הכרחי במה שהן קוראות לו זוגיות. ואז גידול ילדים. אוקיי, נחמד. אבל אם הם יוצאים דרעקעס קטנים אז גם זה לא להיט גדול".

סיימתי לדבר ולגמתי מהמים. הבעת פניה לימדה שהיא לא אהבה כל כך את הדברים.

נכתב על ידי האזרח יוסף ק' , 9/10/2011 01:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  האזרח יוסף ק'

בן: 38

MSN: 




הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאזרח יוסף ק' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האזרח יוסף ק' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)