חחחח זה מצחיק אותי להיות פה שוב. חזרתי כמה חודשים אחורה וראיתי את כל מה שנון כתב לי. ואו עברנו הרבה מאז.

איך אנחנו משתנים כולנו. כמה דברים קרו. ובעוד כמה שנים, עוד כמה חודשים אנחנו לא נזכור כלום. שום דבר מהפרטים הקטנים האלה והמשמעותיים או לא משמעותיים. חבל. אבל מה באמת כבר אפשר לעשות? רגעים משמעותיים שקרו? בוא נראה..

נפרדנו, חזרנו תוך שבוע.

קיבלתי עדשה :)

רעות ביקשה סליחה , ואו אחרי כמה? שנה? שנתיים? זה היה ברור שאני צודקת. ובאמת שחבל לי. אני מחכה שהיא תפנה אליי ותדבר, ותסביר, אבל עבר כבר הרבה הרבה יותר מידי זמן.. ואני עדיין מחכה כמו תמיד.

לא זוכרת עוד שום דבר משמעותי.

אה לנועית יש חבר. ואני מרגישה קצת נדחפת הצידה אבל ככה זה כשיש חבר.. ואולי זה גם כי כל שאר העולם במקומות אחרים ורק אני משתעממת בבית או בעבודה.

אה כן יש עבודה. רב חן- אחלה כסף אבל כל כך משעמם שזה לא נורמאלי. בואו לראות סרטים!

סיימתי בויאר. עם אחלה תעודה אני מקווה. היה טוב. ובאמת באמת טוב שהיה. אני לא באמת אשמור על קשר עם אותם האנשים.. אבל נראה. 

יש לנו שנתיים + . רצינו לטוס אבל אין כסף. אז אנחנו הולכים לצימר שאמור להיות אחלה.. אני בטח לא אחזור לפה שוב כדי לספר איך היה.

טול בארץ! זה באמת מרגש. אחרי 5 שנים של בלבולי שכל "אני באה בקיץ הקרוב" היא באמת פה. וכמה שהיא מתוקה, וכמה שהיא יפה.

וזה גם מחבר עוד כמה קשרים נעזבים ומאוד אהובים מהעבר.. שזה טוב. זה טוב.

אוי כמה דברים משתנים. זה מעייף. 

ומשום מה אני צריכה להרגיש שעוד דברים משתנים.. הכל נורא משעמם והכל נורא "כרגיל".

אני צריכה התרגשות אני צריכה התלהבות אני צריכה הפתעות ואהבה- עם החברים, עם האהבה, עם המשפחה, עם עצמי.

דוגמא לכל אלה? שיחות טלפון, יציאות, הודעות, ואם תלכו פה דף , שניים או אפילו שלושה אחורה , תראו מה היה קורה שעשה לי הכי כיף בעולם.

הכל נורא ברור מאליו, וברור מאליו זה לא תמיד ככ טוב.

ואיך זה שתמייד שמתחילים לכתוב בבלוג הכל נהיה פסימי? אולי כי מתחילים לחשוב יותר מידי. 

טוב אז אני מפסיקה. 

מה אני עושה פה בכלל? :S

להתראות עד הפעם הבאה שאקבל הודעה  במייל על שסוגרים לי את הבלוג.

shirshl