אני בדרך שלי :]

ושוב המחשבות שמציפות אותי..

איפה הילדה שתמיד ריגשה אותי בכל משפט?

איפה הילדה שתמיד שאלה אותי אם הבגדים תואמים?

איפה הילדה שתמיד הייתה פה להקשיב לי ?

איפה הילדה שאהבה לשחק סבתא חושך ?

איפה הילדה שתמיד קראה לי 'תינוקת'?

איפה הילדה שהיינו מתכתבות בדואר?

איפה הילדה שאהבה לספר לי דברים ?

איפה הילדה שחווינו כמה שנים טובות ביחד?

איפה הילדה שתמיד נלחמה על הטוב בשבילי ?

איפה הילדה שהיה לה אכפת מימני ?

איפה הילדה שאהבה ללכת לקניון ולסרט ביחד?

איפה הילדה שהתרגשה מכל מכתב שלי ?

איפה הילדה שלא הייתה חייה באשליה ?

איפה הילדה שגם ברגעים הכי קשים שלי תמיד הייתה שם בשבילי?

איפה הילדה שלא נתנה לחיוך שלי לרדת?

איפה הילדה שאהבה אותי לא משנה מה אני עושה ?

איפה הילדה שתכתוב על השולחן כל היום 'cool' ?

איפה הילדה שהראשי תיבות שנאמרו הכי הרבה היה 'טיפשה' ?

איפה הילדה שעברה איתי את הגיל הכי קשה?

איפה הילדה ששרה איתי בבת מצווה?

איפה הילדה שתמיד נתתי לה רמזים כדי להבין אותי?

איפה הילדה שראתה לבד את העצב בעייניים שלי ?

איפה הילדה שידעה מתי החיוך אמיתי ומתי מזוייף?

איפה הילדה שחולה על ממתקים?

איפה הילדה שרק חושבת שהיא שמנה?

איפה הילדה שתזיל עכשיו דמעה שתקרא את זה?

איפה הילדה שהצבע הצהוב זהר לה מהעיניים ?

איפה הילדה שנשברתי , תמיד חיזקה אותי ?

איפה הילדה , הילדה שהייתה החיים שלי .?

איבדתי את הילדה הזאת ..

לפעמים כ"כ קשה להגיד מה שבאמת מרגישים , ואין את האומץ ללכת ולדבר.

הלוואי ויום אחד הילדה הזאת תיזכר בי..

ותאהב אותי כמו פעם , ותצחק איתי כמו פעם , שתשיר לי שירים כמו פעם , שתזכיר לי שתמיד יש יותר גרועים מימני .

אני אוהבת אותה כל כך !

והיא לא מבינה אפילו כמה שהיא חסרה לי .

גם שאני מכחישה, גם שאני בוכה, תמיד חסרה לי התמיכה שלה, החיבוק שלה.

Te necesito mucho!

אחרי שהייתי כותבת פה כמעט כל שבוע, כבר לא כתבתי כמה חודשים ..

אני מרגישה שאני צריכה פחות את הבלוג, ובמקום להוציא פה הכל החוצה , אני שומרת הכל בפנים.

החיים שלי קיבלו שינוי משמעותיי..

אני עוברת על הבלוג ורואה דברים שכתבתי לפני שנה , ופשוט זו לא אני.

ואו,

יש כ"כ הרבה דברים שעברו עלי ..

הפסקתי לרקוד \:

בבצפר הכל השתנה,

תפסתי עלייה בלימודים ,

ועוד כל מיני ..

חלקם טובים וחלקם פחות ..

אבל אני יודעת שהכל קורה לטובה..

התחלתי לקחת את עצמי בידיים , לעשות מה שאני באמת רוצה ..

להתחיל להזיז את עצמי סוףסוף..

אני מקווה , באמת מקווה , שהכל יסתדר.

שכל מה שחלמתי עד היום לא היה סתם, אולי יש עוד סיכוי ..

שכל החצי שנה המוזרה הזאת שהייתה לי תשתפר,

בחצי שנה הזאתי איבדתי את הילדה שהייתה הכל בשבילי כמה שנים טובות .

אני לא ידועת אפילו איך להגיד את זה, אני מודה שלפעמים אני באה נגדה,

וגם לפעמים לא בסדר, אבל יש לי ת'מצבי רוח שלי והקנאות שלי.

אבל אני מרגישה שלא נותנים לי להגיד מה שאני באמת מרגישה..

נמאס לי שמוציאים אותי אשמה בהכל.

כי שתינו פה לא אשמות אלא מישו אחר \:

אני מחכה כבר לחופש הגדול, אני מרגישה ששם אני יתחיל להגשים לאטלאט דברים.

ואחד מהם לראות בנאדם שממש חשוב לי ..3>

אני רוצה להתחיל התחלה חדשה , התחלה של דרך חדשה,

להלחם על מה שאני באמת רוצה ..

שבת שלום ♥

y pasan mil dias, pasan historias 
 pasan besos con tu memoria