הוא הזמין אותי אליו ,
אז הלכתי ,
אני לא אחת שיודעת לתת תירוצים . .
אז לא הייתה לי ברירה .
הגענו לבית שלו אחרי שתיקה ממושכת ,
ואז הוא הראה לי את הסלון ואת המטבח ושאל אותי אם אני רוצה שנעלה למעלה ושהוא יראה לי את החדר שלו .
עלינו למעלה , " איך החדר חח ? ", "נחמד.." אמרתי.
הוא אמר שאנחנו לבד בבית , ושאנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו ,
הדבר הראשון שחשבתי עליו זה להזמין חברים כדי שהמבוכה בינינו תיפסק .
" אז הבנתי שאת ודניאל נפרדתם . .? " ,
" כן " , חשבתי לעצמי- אם אתה יודע אז למה אתה שואל ? בכוונה לדרוך על הפצעים ?! .
" ויש לך מישהו חדש ? "
" רק עכשיו נפרדנו וכבר אתה רוצה שאני יתחיל לצאת עם בנים אחרים ? "
" לא יודע , אבל זה יכול לעזור לך לשכוח אותו "
" מי אמר שאני רוצה לשכוח אותו ? "
" אה , למה את לא רוצה ? את חושבת שאתם תחזרו ? "
" זה לא קשור אם נחזור או לא , רק עכשיו נפרדנו אני עוד צריכה לעכל את זה לפני שאני ממשיכה הלאה " .
* שתיקה של שנינו . *
אם אני לא טועה אז כבר בשלב הזה נהייתי אדומה .. למה הסכמתי לבוא אליו ? למה הוא לא אומר כלום? למה אנחנו מתביישים אחד מהשני אחרי שנים של הכירות וידידות ?
אני בטוחה שזה קשור לדניאל .
הם היו החברים הכי טובים , עד שאני ודניאל התחלנו לצאת , פתאום הם כבר לא נפגשו , שאלתי את שניהם על זה , אבל אף אחד לא נתן לי תשובה ברורה .
בהתחלה חשבתי אולי כי שגיא אוהב אותי , אבל זה מוזר אחרי כל השנים של הידידות .. וגם שאלתי חברים שלו , וכולם הכחישו בתוקף !
אז לא הייתה לי ברירה אלא לשכוח מזה ..
" רוצה לשתות משהו ? " , הו סוף סוף הוא אומר משהו .
" מים בבקשה .."
הוא יצא מהחדר ונשארתי לבד , מוזר שהם רק עברו לכאן וכבר כל הדברים שלו מסודרים במקום.
בטח אמא שלו סידרה את זה , היא אישה מאוד מסודרת.
שלחתי למאיה הודעת מצוקה , שתבוא לכאן מהר כי אני לא יכולה לסבול עוד רגע אחד של שתיקה מביכה.
הוא חזר עם שתי כוסות מים .
שתיתי .
הוא בא והתיישב לידי על המיטה ,
כבר סיימתי את המים אז הוא לקח ממני את הכוס ושם על השולחן , הוא שוב בא והתיישב לידי , הוא שם עלי יד , לא כל כך הבנתי מה הוא מנסה לעשות ..
הוא לא אמר כלום , רק הסתכל עלי .
פתאום הוא קם ואמר " אוי שכחתי " , ואז הוא צעד לעבר הדלת ונעל אותה .
" למה אתה נועל ? " , שאלתי , התחלתי קצת לחשוש , אבל לא יותר מדי , כי הרי אני מכירה אותו כמעט כל החיים , הוא לא יכול לפגוע בזבוב .
הוא לא ענה והתקרב אלי.
שוב הוא התיישב לידי ושם עלי יד .
" מממ, חח מה אתה רוצה שנעשה עכשיו ? " הייתי חייבת לומר משהו .
" שששש .. "
ואז הוא החזיק לי את הפנים כל כך חזק שלא יכולתי לזוז הוא נישק אותי , ניסיתי לבעוט בו אבל הוא החזיק אותי חזק מדי , הוא השכיב אותי על המיטה ונשכב עלי , ניסיתי לצרוח אבל הוא סתם לי את הפה עם היד שלו , נאבקתי בו בכל כוחותי , אבל שום דבר לא עזר , הוא חזק ממני ..
הוא ניסה להוריד לי את החולצה, אך אני נאבקתי בו ... וכנראה הוא התייאש אז הוא הוריד לי את המכנסיים. בשלב זה כבר העדפתי למות , לא הבנתי למה הוא עושה לי את זה אחרי כל השנים שלנו יחד , למממה לעזעזל ? בכיתי כל כך כל הלחיים שלי היו אדומות ניסיתי להיאבק בו , אבל כבר לא נשארו לי כוחות ! ,
הוא פתח את הכפתור במכנסיים שלו , והוריד אותם. שנינו היינו עם תחתונים , כל כך בכיתי שנחנקתי כבר ולא הפסקתי להשתעל , פתאום חשבתי על המשפחה שלי ועל כמה שאני אוהבת אותם , ועל כמה שאמא שלי דואגת לי ולא מסכימה לי לצאת למסיבות וכנ"ל אבא שלי – ובצדק.
באותו הרגע ידעתי למה אמא מגנה ככה על ילדיה , מפני אויבים כמו שגיא ,
אני אפילו לא יכולה לחשוב על השם שלו זה מעביר בי צמרמורת .
הוא הוריד את תחתוניו כך שיכולתי לראות את איבר מינו , זה היה מזעזע !
הוא נשכב עלי והחזיק את התחתונים שלי במטרה להוריד אותם.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת חדרו..
ואז ידעתי שיש תקווה !
שמאיה באה להציל אותי ,
כל כך אהבתי אותה באותו רגע,
ואז נאבקתי בו בכל כוחותי , התקווה נותנת כוח !
וצרחתי " מאיה מאיה תעזרי ללללייי תוציאי אותי מכאן "
וצרחתי ובכיתי באותו זמן ומאיה אמרה מה קרה תפתחו את הדלת ,
שגיא איים עלי שאני אשתוק , וצרחתי " מאיה תעזרי לי תזמיני משטטרהה מאייהה "
ואז הוא סתם לי את הפה , הרים אותי והכניס אותי לתוך הארון , לא יודעת מאיפה הוא מצא את זה אבל הוא שם לי על הפה דבק סלוטייפ , כך שכל מה שיכולתי להגיד זה "מממממ מממ " ... הוא קשר אותי עם מן חבל כזה , וסגר את הארון.
נדמה לי שהוא פתח את החלון ,כנראה שהוא ברח משם .
אחרי זמן ממושך בארון , ששמעתי את מאיה צועקת מבעד לדלת , שמעתי סוף סוף משטרה !
שמעתי בום חזק , אחר כך אמרו לי שהם פרצו את הדלת וזה היה הבום ששמעתי,
אמרתי " מממ מממממממ " בכל כוחותי וניסיתי לצעוק, שמעתי אחד אומר : " היא לא פה אין טעם לחפש", דמעות זלגו בעיני , אבל אז שמעתי את הבחור השני " תמשיכו עד שתמצאו אותה היא חייבת להיות פה, הבחור הזה לא חזק מספיק כדי לסחוב אותה איתו " ,
בסופו של דבר הם כמובן מצאו אותי , וסיפרו לי שמצאו גם את שגיא.
אמא שלי מיד באה ולקחה אותי ולא הפסיקה לבכות ..
אבל אמרתי לה תירגעי הוא לא אנס אותי, אבל ידעתי שאם מאיה לא הייתה באה הוא כן היה עושה את זה.
הייתי בשוק . חוץ מלדבר קצת עם אמא שלי ולהרגיע אותה , לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.
לא עם השוטרים שרצו שאני יבוא לתת עדות במשטרה,
לא עם מאיה שכל הזמן שאלה מה איתי ואם אני בסדר,
ולא עם אמא של שגיא שדפקה בדלת ביתינו , וביקשה לדבר איתי , אך לא הייתי מוכנה לדבר עם אף אחד , ובטח לא עם האישה שהולידה את המפלצת שניסה לאנוס אותי.
המשך יבוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
