כחול ולבן

בסוף שבוע קראתי ב Jerusalem Post מאמר על הסיוע של סבתא. לכותבת יש בן ותאומים מתחת לגיל 3 . היא מספרת שללא העזרה של חמותה היא לא היתה שורדת ומציינת את הקשר המיוחד שנוצר בין הנכדים והסבתא לאור זה שהיא מקדישה זמן איכות כל שבוע עם הנכדים. מחקרים חדשים מראים שסבים שמטפלים בנכדים צעירים יכולים לצפות שהנכדים יטפלו בהם כשהם מזדקנים. זאת השקעה טובה לעתיד.

אינני חושבת שסבים מתוחכמים עד כדי כך כשהם מבלים זמן עם הנכד. הם בעיקר רוצים לעזור לילדים שלהם מסיבות שונות - כלכליות ורגשיות.  

היום בתור סבתא אני מוצאת את עצמי במצב של חוסר. מכיוון שאני צעירה יחסית, עובדת משרה מלאה עם ילדים בבית אין לי מספיק זמן להקדיש לנכדים שלי.  כשהבן שלי מבקש עזרה עם ילדיו ואינני מסוגלת לסייע לו כולי רגשי אשמה.  לפני 20 שנה כשהייתי במצב דומה אמא שלי ז"ל לא תמיד היתה מוכנה לעזור בעוד שחמותי היתה מאוד נדיבה עם זמנה. קראתי לזה "תחרות בין הסבתות" - אבל זה נושא לפוסט אחר.