כחול ולבן

כפי שהבטחתי בפוסט קודם אני אספר על הטיול המקסים שעשיתי עם בתי הגדולה.

קשה לספר חוויות רגשיות ונפשיות אחרי כמה ימים. כבר אין את  ההתלהבות  והקסם הראשוני.

אז ככה - קמנו מוקדם,  הקטנים עדיין ישנו וללא הכנות מרובות יצאנו לדרך.

היא בחרה מקום בירושלים, והתחשבה בזה שאינני אשת טבע וטיולים ונהגה בדרך עפר עד למקום עצמו.  25 שנים אני גרה בירושלים וקרובה לה ועוד לא ביקרתי  במקום המקסים הזה . הגענו למעיין שנקרא "מעיין עין לבן" חנינו את המכונית ברחבה ועלינו במדרגות – 3 דקות של עליה והופ.. הגענו.

לא היינו הראשונים,  הגיעו לפנינו משפחה מרובות ילדים, זוג עם תינוק שלנו שם גם בלילה,  ועוד כמה בודדים. עדיין היה מוקדם ומצאנו צל מתחת לעץ התאנה . המים היו קפואים, עמוקים ונקיים למרות שהם היו ירוקים. בתי קפצה פנימה  ואני התבוננתי בה. לא העזתי כי לא הבאתי בגדים להחלפה. לאחר מכן הכנו ושתינו תה ואכלנו פיתה. המקום קסום אבל שקט אין בעונה זו של השנה. ילדים צרחו וקפצו לתוך המים . ארץ קטנה יש לנו, וכולם מחפשים מקומות עם מים כי חם!

ישבנו שעתיים ויותר ושוחחנו על כל הנושאים בעולם על החלומות והמחשבות שלנו. היה פשוט כיף להתנתק לכמה שעות משגרת היום ולהירגע במקום שקט (???) יחסית ולהסתלבט.

כמובן אחר כך חזרתי למציאות של ההמולה בקניון לערוך קניות בסופר, והגעתי הביתה לכביסה ובישולים.

 ____________________________________________________________________________

שיניתי את התמונה למעלה.  ארוחת בוקר נינוחה ורגוע.  אז בתיאבון לכולכם!