כחול ולבן

היום היה התור של הקטנצ'יק.

כבר הבטחתי לו שהיום אני לוקחת יום חופש מהעבודה ונצא לכייף.

 "אז מה נעשה?" הוא שואל אותי.

 "אתה צריך להחליט, זה היום שלך איתי" אמרתי לו

 "לא יודע" הוא עונה.

אוף, חשבתי לעצמי, עכשיו אני אצטרך להציע לו דברים. סרט- לא, טיול –לא, באולינג- כן! יששש!

אז היום בבוקר קמנו (אני מוקדם, הוא מאוחר) ויצאנו לדרך.

פתחו אולם באולינג (כדורת) חדש בירושלים. מקום מאוד יפה נקי ומרווח, עם הציוד העדכני ביותר. הנעליים חדשות אז לא מרגישים גועל כשנועלים נעליים של 100 אנשים לפניך.

חוץ מבאולינג אפשר לשחק סנוקר, ביליארד, משחקי הימורים ואפשר לאכול בבר ומסעדה. בקיצור מקום שאפשר לבזבז הרבה כסף.

מה אני אגיד לכם על כושר המשחק שלי – בהתחשב בזה שלא שיחקתי 35 שנה אני די שמרתי על היכולות שלי. גם אז לא הייתי אלופה . הקטנצ'יק השתפר מרגע לרגע והצליח לנצח אותי כל פעם! אני חייבת להודות שנהניתי מאוד אבל מכיוון שמשלמים עבור כל משחק וכל משתתף לחוד זה יוצא די יקר ופרשנו לאחר 2 סטים. חבל! הצעתי לפקידה לעשות מבצע כמו בחנויות אופנה 2+1. רעיון טוב ,לא?

"אז מה נעשה עכשיו?" שואל הקטנצ'יק. שוב אני צריכה להציע רעיונות. "נלך לקניון ליד, נקנה את הציוד לבית הספר ונאכל" אמרתי. הוא הסכים בהתלהבות .

אני חייבת להגיד שהוא לא התעקש על מותגים ושטויות. הצלחתי לגמור עם הציוד די מהר ובמעט כסף יחסית. הוא בטח שכח דברים ואצטרך לשוב לחנות בשבוע הראשון של הלימודים בפאניקה כדי לקנות מה שחסר לו.

ואז הדבר החשוב ביותר – לאכול. בזה הוא היה החלטי  – המבורגר צ'יפס וקולה! למזלי מצאנו דוכן "בורגר קינג" והוא הזמין את מה שהוא רצה. אני מצאתי מסעדה חלבית והזמנתי סנדוויץ ושתייה חמה. הקניון היה מלא באנשים ורעש - פשוט סיוט מהלך, מקום שקט לאכול- אין! אז ישבנו ברעש וצפיפות עד שנמאס לשנינו וחזרנו לאוטו ולבית.

לא הייתי בוחרת לכייף בצורה כזאת  אבל הקטנצ'יק נהנה מאוד ושמח לקבל את כל תשומת הלב ממני . הוא חזר הביתה מחייך ומרוצה.

טיול הבא מחר!