כחול ולבן

לא להאמין לא פתחתי את המחשב מזה שבועיים – אפילו לא בדקתי מייל.

במקום בישלתי, כיבסתי, ניקיתי,טיילתי, התארחתי, ארחתי, אכלתי, קראתי והתעייפתי!

האם זה נקרא חופש או לא?

מה זה חופשה? לפי המילון של אבן-שושן ומילון ספיר ההגדרה היא חרות, דרור, פגרה, זכות להחליט מה לעשות (לא הייתה לי), הפסקה בעבודה או בלימודים (זה כן הייתה לי). ואני אוסיף הגדרה משלי:  לצאת מהשגרה.

הנה כמה שיאים מהשבועיים האחרונים:

התארחנו אצל אחותי באזור המרכז בחג הראשון.

בישלתי הר של אוכל כדי לארח את משפחתי המורחבת בשבת. אין הנאה יותר גדולה מאשר לראות את כל המשפחה ביחד נהנים מהחברה של השני.

ביום ראשון בילינו בגן חיות מקומי עם שני הנכדים הקטנים. החיות, שרובם לא סגורים בתוך כלובים אלה מסתובבים בשטחים מוגדרים, לא מפחדים מבני אדם וניתן ללטף ולהאכיל אותם.

ביום שני הנכדים והוריהם חזרו הביתה ואני ניקיתי את הבית. אין להאמין לאן הגיע האצבעות ה"דביקיות" שלהם.

אחה"צ יצאנו לטיול מודרך עם בית ספר שדה כפר עציון להרודיון. אי אפשר לפספס את המצודה שרואים ממרחקים. באתר אפשר לצפות בשרידי הארמון המרשים של המלך הורדוס ולבקר בשרידי כנסיות מהתקופה הביזנטית. לאחרונה התגלה קברו של המלך עצמו שעדיין סגור למבקרים.

ביום שלישי מכיוון שבתי הגדולה כיבדה אותנו בנוכחותה יצאנו לטיול אופניים. העמסנו שני אופניים על המכונית והכנתי פיקניק אינסטנט. היעד היה "יד קנדי" ויער עמינדב. הנוף המרהיב שיש מהתצפית של יד קנדי לא מפצה על מצב האנדרטה שהוא עלוב ומוזנח. הייתי חושבת שכל האמריקאים העשירים שתרמו מכספם להקים את האתר הזה היו דואגים גם לתחזוקה?? למזלנו ובניגוד לציפיותנו הגענו ליער לא עמוס נופשים ומצאנו תוך דקות מקום חנייה ושולחן פיקניק נקי. אנו לא ממשפחת ה"מנגלים"  - בעלי צמחוני ומתעב את המנהג , לכן הפיקניק שלנו היה דומה יותר לארוחת בוקר ישראלית  - לחמניות, ממרחים, סלטים, ביצים וגבינות.  לאחר מכן הורדנו את האופניים מהמתקן שעל המכונית ורכבנו לסירוגין. אפילו אני, שלא רכבתי 40 שנה, הצלחתי להתנדנד כמה מטרים על האופניים של הקטנצ'יק.

הנה אני על האופניים

ימי החופש היו מלא פעילות: בין המטבח לסופר, בית מבולגן ורועש מצאתי כמה שעות בודדות כדי לקרוא 3 ספרים ולצפות בשני סרטי DVD. (ניגון מהלב ועדות שבורה)

אינני מקטרת כי היה לי כיף ותענוג גדול אבל אני די מרוצה לחזור לשגרה ולמצוא שוב את הפינה השקטה שלי.

.  

היום היה התור של הקטנצ'יק.

כבר הבטחתי לו שהיום אני לוקחת יום חופש מהעבודה ונצא לכייף.

 "אז מה נעשה?" הוא שואל אותי.

 "אתה צריך להחליט, זה היום שלך איתי" אמרתי לו

 "לא יודע" הוא עונה.

אוף, חשבתי לעצמי, עכשיו אני אצטרך להציע לו דברים. סרט- לא, טיול –לא, באולינג- כן! יששש!

אז היום בבוקר קמנו (אני מוקדם, הוא מאוחר) ויצאנו לדרך.

פתחו אולם באולינג (כדורת) חדש בירושלים. מקום מאוד יפה נקי ומרווח, עם הציוד העדכני ביותר. הנעליים חדשות אז לא מרגישים גועל כשנועלים נעליים של 100 אנשים לפניך.

חוץ מבאולינג אפשר לשחק סנוקר, ביליארד, משחקי הימורים ואפשר לאכול בבר ומסעדה. בקיצור מקום שאפשר לבזבז הרבה כסף.

מה אני אגיד לכם על כושר המשחק שלי – בהתחשב בזה שלא שיחקתי 35 שנה אני די שמרתי על היכולות שלי. גם אז לא הייתי אלופה . הקטנצ'יק השתפר מרגע לרגע והצליח לנצח אותי כל פעם! אני חייבת להודות שנהניתי מאוד אבל מכיוון שמשלמים עבור כל משחק וכל משתתף לחוד זה יוצא די יקר ופרשנו לאחר 2 סטים. חבל! הצעתי לפקידה לעשות מבצע כמו בחנויות אופנה 2+1. רעיון טוב ,לא?

"אז מה נעשה עכשיו?" שואל הקטנצ'יק. שוב אני צריכה להציע רעיונות. "נלך לקניון ליד, נקנה את הציוד לבית הספר ונאכל" אמרתי. הוא הסכים בהתלהבות .

אני חייבת להגיד שהוא לא התעקש על מותגים ושטויות. הצלחתי לגמור עם הציוד די מהר ובמעט כסף יחסית. הוא בטח שכח דברים ואצטרך לשוב לחנות בשבוע הראשון של הלימודים בפאניקה כדי לקנות מה שחסר לו.

ואז הדבר החשוב ביותר – לאכול. בזה הוא היה החלטי  – המבורגר צ'יפס וקולה! למזלי מצאנו דוכן "בורגר קינג" והוא הזמין את מה שהוא רצה. אני מצאתי מסעדה חלבית והזמנתי סנדוויץ ושתייה חמה. הקניון היה מלא באנשים ורעש - פשוט סיוט מהלך, מקום שקט לאכול- אין! אז ישבנו ברעש וצפיפות עד שנמאס לשנינו וחזרנו לאוטו ולבית.

לא הייתי בוחרת לכייף בצורה כזאת  אבל הקטנצ'יק נהנה מאוד ושמח לקבל את כל תשומת הלב ממני . הוא חזר הביתה מחייך ומרוצה.

טיול הבא מחר!

כפי שהבטחתי בפוסט קודם אני אספר על הטיול המקסים שעשיתי עם בתי הגדולה.

קשה לספר חוויות רגשיות ונפשיות אחרי כמה ימים. כבר אין את  ההתלהבות  והקסם הראשוני.

אז ככה - קמנו מוקדם,  הקטנים עדיין ישנו וללא הכנות מרובות יצאנו לדרך.

היא בחרה מקום בירושלים, והתחשבה בזה שאינני אשת טבע וטיולים ונהגה בדרך עפר עד למקום עצמו.  25 שנים אני גרה בירושלים וקרובה לה ועוד לא ביקרתי  במקום המקסים הזה . הגענו למעיין שנקרא "מעיין עין לבן" חנינו את המכונית ברחבה ועלינו במדרגות – 3 דקות של עליה והופ.. הגענו.

לא היינו הראשונים,  הגיעו לפנינו משפחה מרובות ילדים, זוג עם תינוק שלנו שם גם בלילה,  ועוד כמה בודדים. עדיין היה מוקדם ומצאנו צל מתחת לעץ התאנה . המים היו קפואים, עמוקים ונקיים למרות שהם היו ירוקים. בתי קפצה פנימה  ואני התבוננתי בה. לא העזתי כי לא הבאתי בגדים להחלפה. לאחר מכן הכנו ושתינו תה ואכלנו פיתה. המקום קסום אבל שקט אין בעונה זו של השנה. ילדים צרחו וקפצו לתוך המים . ארץ קטנה יש לנו, וכולם מחפשים מקומות עם מים כי חם!

ישבנו שעתיים ויותר ושוחחנו על כל הנושאים בעולם על החלומות והמחשבות שלנו. היה פשוט כיף להתנתק לכמה שעות משגרת היום ולהירגע במקום שקט (???) יחסית ולהסתלבט.

כמובן אחר כך חזרתי למציאות של ההמולה בקניון לערוך קניות בסופר, והגעתי הביתה לכביסה ובישולים.

 ____________________________________________________________________________

שיניתי את התמונה למעלה.  ארוחת בוקר נינוחה ורגוע.  אז בתיאבון לכולכם!