כחול ולבן

אנו נוהגים לקטר לעתים קרובות על מצבנו . ובאמת יש על מה! אבל מדי פעם שומעים על מפעלים טובים ומוצלחים שקיימים "בארצנו הקטנטונת".

הפעם אני רוצה לספר לכם על המכינות הקדם צבאיות . יש 2 סוגים  - מכינות דתיות לבנים בלבד (בהן אני לא אדבר)  ויש מכינות לכלל האוכלוסיה. אני בכוונה לא אומרת "חילוניות " כי הן פתוחות לדתיים וחילוניים כאחד.המכינות הכלליות קמו על מנת לתת מענה לקרע החברתי במדינת ישראל לאחר רצח רבין ב 1995.

אני נתקלתי בתופעה זו בפעם הראשונה לפני כ4 שנים כשבתי הגדולה החליטה שהיא מצטרפת לפרויקט הזה לפני הגיוס. החוויה הזאת העשירה אותה בידע בציונות, ביהדות, במנהיגות, באזרחות, בבטחון עצמי, בחברים טובים, בכושר גופני, ובידיעת הארץ.

היום יש כ15 מכינות "כלליות"  כל אחד מנוהל באופן עצמאי עם דגשים שונים. אני מכירה מקרוב את מכינת נחשון – הראשונה שהוקמה ב-1995. הם שמים דגש בלימודי היהדות וערכיה, ציונות, מנהיגות, ידיעת הארץ (הרבה טיולים), ופעילות תורמת. המכינה מנוהלת ע"י צוות מדריכים ו2 מנהלים, אבל החניכים מארגנים את כל הפעילויות בסיוע של המדריכים.

למה אני מספרת לכם את כל זה? ולמה המפעל הזה כל כך מבורך בעיני?

כי לוקחים נוער ממערכת החינוך בגיל מאוד מושפע ונותנים להם אחריות,וכלים-  משכנעים אותם שהם העתיד והתקוה של המדינה שלנו. מלמדים אותם על אכפתיות, על מנהיגות, על היכולת של כל אחד להשפיע, על תרומה ונתינה. וזה לא רק "סלוגנים" – הנוער הזה ממשיך לתפקידי מפתח, הם משפיעים. ואני מקווה שעוד נראה אותם משנים את פני המדינה.

באחד מהבלוגים הראשונים שלי בכיתי כשבתי החליטה לדחות את הלימודים באוניברסיטה ולקבל את הצעת המכינה - להצטרף למכינת נחשון שוב - הפעם בתור מדריכה."אמא", היא אומרת לי, "האוניברסיטה תהיה גם בשנה הבאה , אבל ההזדמנות הזאת להשפיע על הנוער ולהיות חלק מהחוויה לא תחזור."

ביום שישי ביקרנו אותה בקיבוץ שובל שבנגב. (בה נמצאת המכינה השנה) פינה שקטה וחמה באמצע שממה -  ובה מתקיימת "מהפכה שקטה" !

בעוד כמה זמן החניכים יתחילו להסתובב בין התיכונים בארץ כדי לגייס "צוערים" חדשים, כדאי להקשיב ולהתעניין.  

אם יש לכם ילדים בגיל התיכון ולצעירים ביניכם תבררו את האפשרות הזאת. זאת חוויה מעשירה וחיובית שאין כמוה. פסק זמן בין התיכון לגיוס..