כחול ולבן

בחודש האחרון מחשבותיי בהפקת "בר-מצווה". תפקידי הוא הבמאית ומפיקה. אני מנסה להזיז את העוזרים שלי (הבנות ובעלי) והשחקן הראשי (הקטנצ'יק) לפעול. כמובן שלא זכיתי להרבה שיתוף פעולה. הם לא לחוצים כמוני אז אני דואגת, דוחפת וחושבת על כל הפרטים בעצמי.

החלטנו לחגוג בחיק המשפחה הקרובה בלבד , 50 איש כולל ילדים, תינוקות וארבע נציגים מהמשפחה מחו"ל, ולבלות שבת שלמה בבית הארחה ירושלמית. את המקום השגנו דרך סוכנת נסיעות שאמורה לדאוג לכל צרכינו אבל עד עכשיו לא הוכיחה את עצמה. 

לפני כחודשיים קנינו בגדים וחשבתי לתומי שאת העיקר עשיתי – אבל לא הייתי מודעת לכמות הפרטים שדורשים טיפול. (למי שמעוניין ברשימת מטלות אני אשמח למסור)

אנו צריכים לתת הרבה מחשבה לתוכן השבת כמו נושא, דרשות, תפילות, עיצוב חדר האוכל, ולוח זמנים מפורט, ולהיות קשובים לצרכי האורחים שלנו כדי שהשבת תהיה כיף, משמעותי ומיוחד ולא רק אוכל, שינה, ופטפוטים (שגם זה נחמד).

השחקן הראשי כמעט ולא מעורב, אפילו אדיש לכל ההכנות חוץ מללמוד את קריאת הפרשה שלו (ויקהל) . אני מניחה שהוא מרגיש לחוץ מהמעמד הזה.

כילד מופנם וביישן הוא מעדיף להיעלם ולא להתבלט. המחשבה עבורו לעמוד לפני קהל כדי לשיר או לנאום (לא משנה כמה ומי!) מכניס אותו ללחצים אדירים. יכולנו ,עקב אי רצונו לשתף פעולה, לא לחגוג בכלל. אבל אני יודעת שלמרות האי נטייה שלו כרגע הוא יצטער על החלטה כזאת בשנים הבאות או אפילו בחודשים הבאים ככל שהוא מוזמן לבר מצוות של חבריו.  נראה לי חשוב שיתמודד עם הפחד היום וירגיש טוב עם עצמו שהוא הצליח להתגבר. וחוץ מכל ה"פסיכולוגיה בגרוש" גם אנו, הוריו ,רוצים לחגוג את האירוע הזה עם משפחתנו בצורה שנראית לי הכי נחמדה .

תוך כדי העבודה, כביסה, בישולים, ניקיונות וילדים חולי שפעת אני מתעסקת בפרוייקט "בר מצווה" ומקווה שהכל יסתדר וכלנו נהיו בריאים, שמחים ומוכנים ליום הגדול.

אני יוצאת היום מישראבלוג לחופשת "בר מצווה" ואחזור כעבור שבועיים עם דיווח.   

בעוד כחודשיים וחצי הקטנצ'יק אמור לחגוג את הבר מצווה שלו. מכיוון שאינני רוצה להילחץ (האמת אני כבר לחוצה ) התחלתי כבר לחשוב על ההכנות לקראת.... אנו מזמינים את משפחתנו המורחבת לחגוג איתנו שבת שלמה בבית הארחה במקום מסיבה באולם. ובשבת לאחר מכן נזמין את חברינו מהיישוב לסעודת שלישית.  

ביום חמישי נסענו בתי הגדולה ואני למרכז העיר (ירושלים) להסתובב בחנויות כדי לקנות בגדים חגיגיים. היא מצאה תוך חצי שעה מה שנראה לה יפה ומכובד מספיק לאירוע כי אין לה בעיה להתפשר. לעומתה אני, אחרי שלוש שעות של סיבובים, לא התקרבתי לשום דבר, אפילו לא מדדתי . העיר מלאה חנויות לגיל העשרה, לסבתות זקנות (אני סבתא צעירה) ובגדים שלא מתאימים לאוכלוסיה הדתית – הכוונה לחצאיות או שמלות ולא מכנסיים.

אמנם אני רזה ואין לי בעיה של מידות אבל יש בעיה למצוא בגדים מתאימים לגילי המופלג. אני בעצם מחפשת שתי תלבושות, אחד ליום ששי בערב והשני, יותר אלגנטי, לעליה לתורה בבית הכנסת בשבת בבוקר. אני מעונינת לגמור עם הקטע הזה כדי לא להפוך את הקניות לבילוי מרכזי בחודשיים הבאים וגם כדי להספיק לנצל את תחילת מכירות סוף העונה לפני שהכל ייגמר. כרגע זה דורש ממני לבדוק אין ספור חנויות בכל מיני מקומות בעיר לפי המלצות החברות בזמן המעט שיש לי.

אחרי זה אני אצטרך ללוות את בתי הצעירה לקניות . כבר אמרתי לה להכין לי את הדרך. קודם היא תבדוק את כל החנויות בעצמה ואז אני אבוא לראות, לאשר ולשלם!

לפחות הבנים במשפחה לא זקוקים לתשומת לב רבה בעניין הבגדים.

אני שונאת לקנות בגדים כשצריך – הקניות המוצלחות קורים כשלא מחפשים במיוחד. אני  מתפלאת כשאני מתבוננת מסביבי ורואה כמה נשים משקיעות בלבושן . וזה עוד יותר מתסכל אותי .

אני אשמח לכל עצה שתעזור לי להפוך את הסיוט הזה לדבר מוצלח.

התאכזבתי מהטיול למרות שבסוף ישבנו יחד בארומה בשמש החורפית של ירושלים. לפני כמה חודשים גיליתי שהם מכינים סנדויצ'ים טעימים מאוד.

אל דאגה אני עוד אספר לכם על התקדמות "תוכנית בר מצווה " .