אחד הדברים המפתיעים ביותר לעולים חדשים הוא הדרך בו ישראלים "עומדים בתור".
ההגדרה במילון אבן שושן הוא " שורת בני אדם העומדים זה מאחורי זה לשם קבלת דבר מה או לכניסה למקום מסוים" . כנראה הישראלים עוד לא קראו את המילון .
קח למשל התור בסופר - כל אחד לוקח עגלה ומוביל אותו ישר לקופאי, מודיע שהוא "אחריך", ואז הוא ממשיך להסתובב בחנות ולחזור כל כמה דקות עם עוד מצרכים שהוא מעמיס על העגלה. הוא גם מצפה ממך, כסדרן עבודה לזכור בדיוק מי אחרי מי. לישראלי הממוצע אין שום בעיה בעת ההמתנה להעיר לך על תוכן העגלה, להתעניין במחיר החולצה שאתה לובש ולספר לך על בעיותיו – רק כדי להעביר את הזמן.
ומי אנו פוגשים בתור לקופת חולים, למשרד ממשלתי, לבנק ? הפקיד האפור שמזכיר לך "קח מספר ויקרא לכם". האנשים שאומרים "הייתי כאן קודם!" ואתה יודע שלא כדאי להתעסק איתם אלה אם אתה רוצה לקבל אגרוף בפרצוף. ו"המסכנים" עם ה "רק שאלה אחת" שמצליחים לדחוף את עצמם לראש השורה, להיכנס ולהישאר אצל הרופא או הפקיד חצי שעה לפחות.
ומה עם פקידי בתי חולים שמזמינים כל החולים לאותה שעה . כאן העיקרון הוא "כל הקודם זוכה" . ואז אחרי המתנה ממושכת מודיעים לך שחסר לך טופס או אישור - "תבוא מחר" "תקבע תור חדש".
המועדף שלי הוא התור באסיפת הורים. קבעו לך פגישה עם המורה ב 19.17 בדיוק! ומה אתה מגלה כשאתה מגיע – מחכים מחוץ לכיתה 4 הורים לפניך. מה פשר הדברים אתה שואל? "ההורים של "יוסי" בפנים , כנראה יש בעיות." משיבים לך. נו באמת בשביל זה קבעו שעה כל כך מדויקת! בינתיים אתה מנסה לקפוץ בין מורה מקצועי לשני כדי לא לבזבז את כל הערב ואז אתה מפספס את התור המקורי שלך אצל המחנך.
העיקר הוא הסבלנות וגישה חיובית – קח ספר טוב, סריגה, אוכל ושתייה ותהנה מהחברה. זאת הזדמנות להכיר אנשים חדשים ולשמוע דעות חדשות או לנמנם.
מי יודע - הדברים הטובים ביותר יכולים לקרות כשמחכים בתור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
