אנשים טיפשים סובלים פחות.

זה מדהים ומעניין לקרוא את כל הדברים שכתבתי פה לפני כמה שנים ולהיווכח שבאמת הדברים השתנו.

שהשתנתי, שאני לומדת משהו שאני אוהבת ושאני מצטיינת, שנחמד לי בסך הכל, שהכרתי אנשים שאני אוהבת, שאין לי בעיה להתמודד ולפרגן לסחלה הגדולה. ואני גאה בי, גאה שהתמודדתי, שהחזקתי חזק, ושעכשיו אני פה מרוצה ממה שאני עושה ודי מוצלחת בגדול.

ועדיין השאלות, ההתמודדויות והבעיות זה ככל הנראה חלק בלתי נפרד מהמציאות. כנראה שבלעדיהם הייתי משתעממת פה, ובכל מקרה לא ניתן להשוות אותם למה שכבר עברתי ולכן בכל קנה מידה המצב שלי עכשיו טוב יותר. 

החלטתי לחזור לכתוב פה מדי פעם בגלל שאני מתקשה לזכור דברים שקרו לי, ויש דברים שחשוב לי שאזכור כשאשלים את המהלך של ההצלחה בגדול שלי.

יש עוד דברים לא סגורים, ההתמחות? בנתיים קיבלתי בעיקר תשובות שליליות, או בכלל לא קיבלתי כלום. מחפשת עבודה באחד התחומים, בנתיים עדיין מחפשת.

ויותר מטריד, האם עדיין יש הפליות על רקע עדתי? מתקשה להאמין, אף פעם לא חשבתי על זה לפני שבאתי לפה. עד שהוא העלה זאת בפני. האם זאת הסיבה שלא קיבלתי את המלגה? לא בטוחה, אולי אני באמת פחות טובה, ואין לי בעיה להכיר בזה. אבל אולי לא, אולי אני תמימה מדי, ככל הנראה זה עניין של חבר מביא חבר.  ואם זה נכון, זה דוחה אותי וזה מקומם- ואני אלחם בזה בעצמי כשאשלים את המהלך. אני אעשה העדפה מתקנת בעצמי.

והוא? מה בעצם הסיפור שלו? האם הוא מתעניין בי או שאני מדמיינת? אני חושבת שאני מאוהבת בו. הוא מעסיק אותי הרבה, ומופיע כל פעם כשהוא עולה לי לראש. אני מאוד מעריכה אותו, הוא מאוד מסקרן אותי אבל הוא גם מאוד שונה ממני וזה עשוי להיות בעייתי. האם זה בעיקר הדימיונות שלי או שהוא האמיתי?