ח ב ר?
בעצם.. למה אני עושה מזה כזה סיפור? אז יש לה חבר.
אפשר לפרגן, לא? בכל זאת.. חבר ראשון שלה.
אבל, למה ככה אני צריכה לגלות את זה?
הם מתנשקים להם ואז כדרך אגב- 'אה, כן.. יש לי חבר. לא אמרתי לך?'
W T F !?
לא!~ לא אמרת לי! למה חשבת שאמרת לי? מתי? איך? מה הולך כאן??
'אתמול חגגנו חודש.'
חודש?@ חודש שלם את מסתירה את זה.. ועוד ממני?
הרגשתי כאילו היא באה עם חץ ותוקעת לי אותו בלב.
פשוט רתחתי.. זעמתי.. נפגעתי.
לא אמרתי לה כלום, פשוט התרחקתי משם לאט לאט ונתתי לבנות האחרות לדבר ולשבח אותה על ההופעה.
כבר לא היה לי חשק לכלום. אפילו לא רציתי להגיד לה משהו על ההופעה הזאת שטרחתי להגיע אליה במיוחד.
התחילה לכאוב לי הבטן מרוב שלא ידעתי איך להגיב לעניין..
אחר כך שכבר היינו בדרך הבייתה, והיא לא הייתה שם, הרגשתי שאני חייבת לפרוק ולהתחיל לחקור את מי שיודע.
מסתבר שכל הבנות שהיו שם ידעו מזה כבר ו"לא רוצות להגיד שום דבר כי היא לא מרשה."
אחרי 3 דקות בדיוק אני מקבלת טלפון ממנה, התחלתי להרגיש סוג של הקלה.. אולי היא מתכוונת להגיד משהו..,
להתנצל אולי? לומר תודה שבאנו? לא ממש יצא לנו לתקשר אחרי הידיעה המסעירה.
'תקשיבי, אל תגידי כלום לאפחד, אני לא ממש רוצה שידעו.'
'כולן כבר דיי יודעות' אמרתי בגיחוך כדי שלא להישמע פגועה ורומזת על משהו.
'לא ממש כולן, וגם בטח שלא לבנים שבחבורה. אז אם את מוכנה לא להגיד כלום...'
'אני לא אגיד.. אל תדאגי' כבר יצא באדישות.
אני בין החברות הכי טובות שלך! איך את מסתירה ממני דבר כזה?
לא קינאתי בה. נפגעתי מאיך שגיליתי את זה.
ואני לא מסוגלת לומר לה שזה פגע בי.. אני לא רוצה להישמע פרנואידית וקנאית.
יש בינינו לפעמים קטעים של אגו, וזה אחד המקרים, זה פשוט עובר על סדר היום.
אבל אני חייבת לפרוק. כי אני אזכור לה את זה.
דברים כאלה לא עושים לחברות טובות.
ו..במעבר חד לעניין אחר, חנוכה.
סופגניות עד כה : 1 וחצי. מצליחה להתאפק (:
עד עכשיו לא הדלקנו נרות אצלינו בבית- כל הפעמים היו אצל משפחה וחברים.
ועוד יומיים- טיול לדרום עם חברים.. הולך להיות כייף D:
חג שמח לכולם 
הילדה הזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הילדה הזאת.
