אומנם זה היה כבר ביום חמישי, אבל רק עכשיו באמת יש לי זמן לספר.
הכל התחיל ביום רביעי... ההורים שלי הכריחו אותי להישאר בבית בגלל שפעת קיץ מעצבנת. /:
אז כולם באו לבקר אותי חוץ מגיא.
ממש נפגעתי.
כמה שהשתדלתי לא להראות את זה כלפי חוץ, נגה הצליחה לזהות את הכאב שלי.
אחרי שכולם הלכו, נגה נשארה כדי לעודד אותי.
היא הייתה ממש מקסימה.
היא נתנה לי הרגשה מעולה למרות שגיא לא בא.
בשעה אחת עשרה, אימא שלי ביקשה שגם נגה תלך כי אני צריכה לנוח.
אז נגה הלכה, לקחתי עוד כדור, והלכתי לישון.
כשקמתי בבוקר (6 וחצי בבוקר, ססעמק), גיליתי שלידי יש מזרון.
על המזרון הזה ישן גיא.
בהתחלה לא הבנתי מה הוא עושה אצלי בבית בשעה הזאת...
אחר-כך גם לא הבנתי איך ההורים שלי הסכימו לו לבוא לישון אצלי.
ותוך כדי שאני חשבתי מחשבות, גיא התעורר.
עשיתי את עצמי ישנה, אבל זה לא עבד לי.
גיא זרק עלי כרית ולחש לי: "ככה את נהיית חולה כשאנחנו חודש ביחד?"
חיבקתי אותו חזק חזק ואז לחשתי לו בחזרה: "חוששני שכן."
צחקנו (בשקט, כדי לא להעיר את ההורים שלי), ואז התחלתי להתקיף אותו בשאלות.
מתי הוא הגיע?, איך ההורים שלי הסכימו לו להיכנס לישון אצלי?, למה הוא לא הגיע אתמול?
וזאת הייתה התשובה שלו: "הגעתי חצי שעה אחרי שנרדמת. ההורים שלך השביעו אותי שלא יקרה כלום ורק אז נתנו לי לישון פה, ולא הגעתי אתמול כי הייתי צריך להביא לך את זה..."
באותו הרגע, הוא הביא לי דובי ענק ענק ענק (שמוזר שלא ראיתי אותו קודם..) שכתוב עליו " I LOVE YOU"
הוא הזמין את הדובי הזה לפני המון זמן, ואמרו לו שהוא יהיה מוכן ב-10 בבוקר ביום רביעי, אבל הוא חיכה בחנות עד 10 בלילה(!!)
הבאתי לו את המתנה שאני הכנתי לו, ואחר כך יצאנו ביחד לים.
בים הוא אמר לי שיש לו עוד מתנה בשבילי.
אני הייתי בשוק, לא האמנתי שככה הוא השקיע בשבילי.
אנחנו טסים מחר ביחד לפריז.
אבא שלו עובד בפריז, לכן הוא יכל לסדר לנו כרטיסים בחינם.
אז אני וגיא שלי טסים מחר לבד לפריז.
אולי זה ישמע מוזר, אבל אף פעם לא הייתי בחו"ל.
אני ממש מתרגשת.
אנחנו נחזור בראשון לספטמבר, ובשני לספטמבר מתחילים הלימודים.
בתקופה שאני אהיה בפריז, יהיה לנו מחשב אז אני אוכל לכתוב לכם מן "יומן מסע מחו"ל".
טוב, אני חושבת שאני אלך לישון עכשיו כי אני צריכה לקום מוקדם וב-3 בלילה לצאת לשדה תעופה.
אני מקווה שמחר אחרי הצהריים אני כבר אהיה בפריז ואז אני אוכל לכתוב לכם.
אוהבת המון,
מעייצ'.