יחסית לרחוב צדדי ישבו/עמדו הרבה אנשים בתחנה, היו כמה שהכרתי(מסתבר?) והחלפתי איתם כמה מילים. לאחר כמה דקות התחילו להופיע בבת אחת מספר אוטובוסים, אני רואה אותם מטושטש, שכנה ותיקה שלי מופיעה משום מקום (שלשום פגשתי אותה במעלית, השתחררה מצה"ל לא מזמן), קוראת לי לעלות איתה על אחד האוטובוסים, כי הוא יקח אותי לאן שאני צריך(אין לי מושג בכלל לאן נוסע..) ואז היא נעלמה. אני ממהר לעלות על האוטובוס, כבר ממרחק משהו נראה לי טיפה מוזר באוטובוס הזה..

נכנסתי, מבפנים האוטובוס נראה כמו אולם קטן-בינוני, ממולי יש דלפק ארוך כזה, משמאלי נמצא כל השאר, ממש דומה לאולם, כשאין מושבים, יש 3 מדרגות גדולות וטיפה גבוהות כאלו של אבן שעליהם כביכול מתיישבים.

עם כל ההפתעה שבדבר, אני בקור-רוח ניגש להתיישב על המדרגה הכי גבוהה, למעלה, מאחורי כולם, כי ככה תמיד נוח לי, שאני לא אהיה במרכז, תמיד בצד. מתיישב, מבחין שבחורה היושבת מימיני, העיפה מבט כשהתיישבתי, או שלא.. לא חקרתי את העניין לעומק.. מתרווח, שם אוזניות, עוצם עיניים ונאנח.

לא הרבה זמן אחרי, חצי דקה בערך, כבר התמקמתי, נרגעתי. הבחורה מימיני פתאום מחליקה לה לכיווני, בשיא הקור-רוח. היא אז מביטה בי, מעין נעיצת עיניים כזו, סקרנות. אני מבחין בכך ומשיב מבט. ואוו, היא הייתה יפה, ממש יופי מיוחד שכזה. תווי פנייה היו מאוד עדינים. נמשים, לא יותר מדי אבל גם לא מעט, מבנה גוף רזה-בינוני, שיער ג׳ינג׳י בוהק עם גוונים טיפה כהים לאורכו, חצי מתולתל חצי גלי כזה (איך אני לא מופתע שמדובר בג׳ינג׳ית.. תמיד הייתה לי חולשה מטורפת לג׳ינג׳יות, וגם לאדמוניות). עינים חומות, עמוקות, אפשר ללכת לאיבוד בתוכן..

בלי להסיט מבט מעיניי, היא פלטה ״היי״ בקול חלש, השבתי לה, ״היי״.. ״אני נורא מתנצלת, מעולם לא התחלתי לדבר עם אדם שאני לא מכירה ככה, אבל משהו בך חייב אותי להגיד משהו" השבתי בשתיקה, עם מעין פרצוף מופתע, והיא המשיכה, "קוראים לי סטאפני״ היא אמרה בחיוך ביישני, ״אני עומרי״, הגבתי.

דיברנו ודיברנו וצחקנו במשך פרק זמן שנראה כשעה פלוס, תוך כדי שאנחנו נצמדים לאט לאט, עכשיו גם הידיים שלנו משולבות אחד בשנייה, מלטפות.

אני מקשקש על משהו שקשור לשיחה, והיא נותנת לי מבט כזה זומם, פתאום משום מקום היא מדביקה לי נשיקה, מלאת תשוקה, אני מופתע אך מתאושש במהרה ופשוט נותן לרגע להתרחש.. טעם שפתייה כה מתוק, שהרגע לא ייגמר לעולם. היא נמשכת כמה דקות כ״כ ארוכות, ובסופה שנינו מחייכים במבוכה..